זהר

קצט) סדרא תניינא, נפיק קלא תבירא, לא תקיפא כקדמאה, לא דחליש ההוא קלא דתקע, אלא דההוא קלא לאו איהו לגבי יצחק בקדמיתא, דתמן תוקפא תקיפא שריא, אלא לגבי אינון בי דינא דלתתא, דאינון רפויין יתיר, וכלהו חמאן לאברהם לגבייהו, ואתכפיין קמיה.

פירוש הסולם

קצט) סדרא תנינא וכו': ​סדר השני, דהיינו סדר תש"ת הב' של ג' סדרי תש"ת, שהוא תחת שליטת שמאל דשמאל, שהוא שברים. יוצא קול שבור, דהיינו שברים, לא תקיף כראשון, כלומר שאין בו תרועה, כמו בשמאל שבט' בחינות דקו ימין, אלא שברים בלבד, ולא מפני שחלש קול ההוא שתקע, אלא שקול ההוא אינו אל יצחק, שמחזה ולמעלה דז"א, כבתחילה, ששם שורה תוקף חזק, שאין הקו שמאל יכול להתגלות שם כלל, וצריך להכניע שם קו שמאל לגמרי (כמ"ש שם באות קצ"ו) אלא שהקול שבכאן הוא להבית דין שלמטה, דהיינו להארת קו שמאל שמחזה ולמטה דז"א, כנ"ל בדבור הסמוך, ששם בחינת מלכות הנקראת ב"ד של מטה, שהדינים הם רפוים יותר, משום שהארת מחזה ולמטה היא ממטה למעלה בלבד, וכולם רואים את אברהם אצלם, שהוא קו ימין ונכנעים לפניו. וכאן לא פירש הזהר כל ג' קוין, תקיעה שברים תקיעה, כמו בהקודמים, כי סמך עצמו על מה שביאר בהקודמים, והוא מובן מאליו. ולא פירש אלא החידוש שבו, דהיינו הטעם למה כאן שברים בלי תרועה.