זהר

קצט) אבל לית רשו לחד מנייהו לאושטא ידא ולמיכל מן קרבנא, עד דמלכא עילאה אכיל. והם שלש ראשונות ושלש אחרונות. כיון דאיהו אכיל, יהיב רשו לארבע דיוקנין, ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו, למיכל.

פירוש מעלות הסולם

קצט) אבל לית רשו וכו': אבל אין רשות לאחד מהם להושיט ידו ולאכול מן הקרבן שהוא התפלה, עד שהמלך העליון שהוא ז"א אוכל. והם שלש ראשונות ושלש אחרונות, שבשמונה עשרה, ששם הזווג של זו״ן שה״ס אכילת המלך. כיון שהוא אכל, נותן רשות לד׳ הצורות שהן ד' החיות של הכסא, ולכל אותם הצדדים המתפשטים מהן, לאכול.