זהר

קצט) תלת רצועין: נצח, והוד, ויסוד. יסוד, רצועה דקשור וא״ו עם ה', כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא. תרין רצועין נצח והוד, דאחידן בה׳ עלאה. והקרנים גבוהות והאחת גבוה מן השנית. אוף הכי תרין רצועין, חד ארוכה, וחד קצרה, קצרה עד החזה. ארוכה עד טבורא.

פירוש מעלות הסולם

קצט) תלת רצועין נצח וכו': שלש רצועות הן נצח הוד ויסוד. יסוד הוא רצועה המקשרת את וא״ו היינו ז״א, עם ה׳ היינו. מלכות. ועל יסוד נאמר כי כל בשמים ובארץ, ותרגום יונתן דאחיד בשמיא ובארעא. כי כל הוא שם היסוד, והוא נאחז בז״א שנקרא שמים, ובמלכות שנקראת ארץ (זהר משפטים אות ת״ה) שתי הרצועות נצח הוד שאחוזות בה׳ עליונה שהיא תפילין של ראש, עליהם נאמר והקרנים גבוהות והאחת גבוה מן השנית, אף כך שתי הרצועות אחת ארוכה, כלומר שמאירה הארת חכמה הנקראת ארוך. ואחת קצרה, המאירה בחסדים, קצרה עד החזה, שעד שם האורות מכוסים, וארוכה עד הטבור. שמשם מאירים החסדים המגולים בהארת חכמה.
בשער מאמרי רשב״י בתחלתו כתב מוהרח״ו ז״ל, וזה לשונו: ועתה אבאר כאן סוד הרצועות הנה נודע כי המלכות נעשית מבחינת נ״ה. ואמנם התחלתה היא במקום החזה דז״א משם ולמטה כנז׳ בפרשת נשא בדף קמ״א ע״ב. ועיקרה היא בקו שמאל שהוא הוד הנזכר בזוהר דאיהו בנצח ואיהי בהוד ולכך רצועה השמאלית היא כנגד הוד ושיעורה עד החזה לפי שמשם התחלת הנקבה ורצועה הימנית היא נצח ושיעורה עד הטבור, כי הלא בטבורא שלים כנזכר שם באדרת נשא ולפי שמקום המלכות בטבורא דלבא דזעיר לכן נקשרת בזרוע שמאלי כנגד הלב ומתחלה היתה בחינת דלי״ת בקשר תפלין שבראש ושם היא בבחינת לאה אבל בחינת רחל היא למטה באחורי נצח והוד דזעיר מכנגד החזה ולמטה ע״י המשכת נצח והוד דבינה המתפשטת בתוך זעיר אנפין ולכן נמשכות ב׳ רצועות דתפלה של ראש ועוברות דרך החזה עד הטבור ומה שהיתה למעלה לאה בבחינת דל״ת לבד היא כאן רחל פרצוף שלם בסוד תפלה של יד גמורה ולא בבחינת קשר תפלה של ראש והנה כבר הודעתיך כי הנצח והוד דזעיר אנפין הם מחודשים ונתכוננו בו ע״י הבינה בסוד כונן שמים בתבונה וזמ״ש כאן תרין רציען נצח והוד דאחידן בה״א עלאה וכו' ואתפשטותא דה״א עלאה עד הוד אתפשטת וכו' והנה אומרו ואתפשטותא דה״א עלאה וכו' נתבאר אצלי בברכה ראשונה של אבות בתפלת י״ח כי אימא עלאה לא אתפשטת רק עד נצח והוד דדכורא כי מכח תרין שוקין דילה נתהוו בו בזעיר אנפין חכמה ובינה דיליה ומכחה נאצלו תרין נצוצין למטה מרוב ההארה ההיא ונתפשטו נצח והוד דזעיר אנפין אבל היסוד דבינה להיותו קצר ואינו ארוך כיסוד הזכר אינו מתפשט ויורד עד יסוד דזעיר וכאשר בא אל בחינת היסוד דזעיר אנפין הוצרך מזלא דדיקנא עלאה דא״א להתפשט בסוד קונה הכל כמבואר אצלנו שם בברכות אבות אבל בינה עד הוד אתפשטת בלבד ולא הגיעה התפשטותה עד היסוד דזעיר ובר״מ שבפרשת פינחס בדף רכ״ח ע״ב תבין כי רצועה ארוכה בימינו וקצרה בשמאלו והוא על דרך שביארנו כאן וז״ש כאן כי אלו הם בחי' ב' הקרניים אשר האחת גבוהה מן השנית כי רצועת הוד קצרה ונפסקת יותר למעלה במקום החזה ולכן נמצאת גבוהה מן הימנית שנתפשטה למטה ממנה עד הטבור ועיין בביאור אדרת האזינו כי שם נתבאר זה וגם נתבאר שם ענין אומרו ואתפשטותא דה״א עלאה וכו'.
עוד במאמר הנז' בדף הנז' שורה ח' וז״ל אוף הכי תרין רצועין חד ארוכה וחד קצרה קצרה עד החזה ארוכה עד טבורא ואתפשטותא דה״א עלאה עד הוד וכו' זה המאמר נמצא פירושו מכתיבת ידי הרב הגדול זלה״ה וז״ל דע כי ב' שוקי הבינה האחת גבוהה מן השניה והם שני רצועות שבתפילין הקצרה עד החזה והארוכה עד הטבור ונ״ל שטעם הדבר הוא כי ת״ת יונק מנצח שבבינה רחמים ומלכות יונקת מהוד שבבינה דין ולפי שעד החזה עדיין לא נתקנה דיוקן המלכות לפיכך נתפשט נצח שבבינה כח הת״ת עד שם וכמו שנזכר באידרא רבא בדף קמ״א ע״ב שורה כ״ב וזה לשונו כד אתתקן דיוקנא בתקונוי שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאיקרון ת״ת ואתפשט האי ת״ת ותקין תרין חדוי ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוק' כלא סתימא מכל סטרוי כו' וזה ברור. וכאשר התחילה דיוקן המלכות להתגלות הוצרכה להיות כח הוד שבבינה נמשכת עוד להיותה יונקת ממנו עד הטבור כי זהו ההתפשטות הב' שנתפשט הת״ת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין מפרצופא דנוקבא עד טבורא ומטבורא שארי ובטיבורא שלים כנזכר באידרא רבא ועד שם הגיע התפשטות הוד שבבינה כי משם ואילך מתחילים הדינים במלכות כמבואר שם באידרא שבני מעיה הם דינים ובינה הם רחמים אלא שדינין מתערין מינה כנזכר בזוהר ולפיכך לא נתפשטה יותר ועוד שכשם שנתפשט נצח שבבינה עד חזה הת״ת להכין אותו ולסעדו כן הוצרך הוד שבבינה להתפשט עד טבור הת״ת לכונן את הכלה כי כערך הת״ת לנצח שבבינה כן ערך המלכות להוד שבבינה כי ת״ת קודם למלכות כשעור שמהראש עד החזה ומלכות נתקנה משם ואילך וצריכה להוד שבבינה כשעור שמן החזה עד הטבור כי שפע נצח מהראש של הת״ת עד החזה כשפע הוד מראש המלכות שבחזה עד טבור הת״ת באופן שיהיו שניהם שקולים וזה ברור והוא סוד גדול לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק כנ״ל. ואל תתמה היות הימנית עד הטבור והשמאלית עד החזה בעבור כי מה שהוא ימין לבינה הוא שמאל לז״א כחותם המתהפך.
ודע כי שם יהוה בנקודת אלקים כשהוא סמוך לצבאות ירצה בינה עם שתי שוקיה ויהוה צבאות הוא הת״ת עם ב׳ שוקין הנקרא צבאות כנז' באידרא זוטא ואלהים צבאות וכן אדני צבאות היא המלכות עם שתי שוקיה וזהו מה שאמרו חכמים ז״ל והביאו הילקוט בשם פסיקתא ​במ' אחשורוש וזה לשונו ​ובהקבץ בתולות שנית שקל עצה ממרדכי א״ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה אפילו הכי ​אין אסתר מגדת מולדתה עכ״ל.
והביאור ירצה כי ה״א תתאה אינה מתקנאת אלא בירך היתר שיש לה״א עלאה כי ה׳ עלאה אית לה תרין רצועין וז״ס ב׳ רצועות שבתפלה של ראש שהם כנגד ה״א עלאה וה״א תתאה והיא אין לה אלא ירך אחת וז״ס תפילין של יד שהיא כנגד ה״א תתאה ואין לה כ״א רצועה אחת וז״ס פסוק ותקנא רחל באחותה וכו' בפ׳ ויצא סי׳ ל׳ כנ״ל וסוד הענין הוא כי הבינה מתפשטין ממנה יריכים חוצה לה נצח והוד רחמים ודין רחמים ת״ת זכר דין מלכות נקבה אבל המלכות אין מתפשט ממנה אלא ירך אחד שהוא דין כי למטה ממנה הדין גובר. והוא עלמא דנוק׳ וירכותיה נכללים בכלל יריכות הזכר ואינו ניכר ויוצא לחוץ כ״א לצורך הדינים שלמטה ממנה ואפשר שבערך זה הוא ערך ירכי הבינה אל החכמה הוד העליונה כי הנצח שבה נכלל בכלל החכמה וההוד יוצא חוץ ממנה לזו"ן אשר הם דינים בערכה אלא שז״א נתפשט מסוד הת״ת וז״ס מ״ש בס' הזוהר בפרשת יתרו בדף ע״ט ע״ב שורה ד׳ וז״ל חכמה שמו ת״ת בנו שיוצא מבין ת״ת שבשניהם מבין הירכיים וז״ס ו' שבתוך ה״ה כי מבין ירכי ה״ה יצא ונתפשט עד החזה סוד ירך אביו ואמו והוא בין אביו ואמו וז״ס בינ״ה ב"ן י״ה ועיקר התפשטותו בכח נצח רחמים ומשם ואילך נתפשט לחוץ הוד שבבינה לצורך המלכות כדפירשנו לעיל ונתגלה ת״ת ויצא לחוץ בוא״ו שבאות ג׳ שבשם כנ״ל.