זהר

קצח) רזא סתימא הכא, אחוה דבר נש אמאי. תו יהודה דהוה אבוי אמאי. אלא, ההוא דמכשכשא במעהא, חמי דמאן דהוה נטיר ליה, מקטרג ליה קטרוגין, בכל סטרין. בעי לאפקא, כיון דנפיק, זמין לאחרא ההוא רוח אחרא, ואתיין לאעלא כמלקדמין, עד דאתבני כמלקדמין, בחילא דקטרוגא תקיף דקא מקטרג באחוה. מתמן ולהלאה שריאת אתתא דא ליה.

פירוש הסולם

קצח) רזא סתימא הכא וכו': סוד סתום כאן. אחיו של האדם למה מיבם את אשתו. ועוד יהודה שהוא אביו למה יבם את אשתו. ולמה לא אדם זר שאינו קרוב. ומשיב, אלא ההוא שמכשכש במעיה של היבמה, דהיינו הרוח שעזב בה בעלה המת, רואה שמי שהוא שומר אותו, דהיינו הקרוב שלו, מקטרג עליו קטרוגים בכל הצדדים. ואם היה אדם זר היה דוחה אותו, (כנ"ל אות קמ"ו) אבל לקרובו אינו רוצה לדחותו, לכן רוצה לצאת משם. כיון שיוצא מזמין את האחר, דהיינו רוח ההוא האחר העיקרי של המת, ובאים שניהם להכנס במעי האשה כבתחילה, עד שהוא נבנה כבתחילה, דהיינו שנתגלגל בטפה הזרעית של היבם. שזה היה בכח הקטרוג חזק שקטרג על אחיו. שעל כן החליט לצאת ממנה כנ"ל. ומשם ולהלאה מותרת לו אשה הזו. כי כבר יצא רוח המקטרג ממנה. וע"כ צריך הקרוב ליבם אותה, כי אדם זר שאינו קרוב, היה הרוח דוחה אותו.