זהר

קצח) פקודא תניינא, דא איהי פקודא, דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי אהבה, למרחם בר נש למאריה רחימו שלים. ומאן איהו רחימו שלים, דא אהבה רבה, דכתיב התהלך לפני והיה תמים, שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב ויאמר אלהים יהי אור, דא רחימו שלימותא דאקרי אהבה רבה, והכא איהו פקודא, למרחם בר נש למאריה כדקא יאות.

פירוש הסולם

קצח) פקודא תניינא וכו': המצוה השניה, זו היא מצוה שמצות היראה מתאחזת בה ואינה יוצאת ממנה לעולם, והיא אהבה, שיאהב אדם את אדונו אהבה שלמה. ומה היא אהבה שלמה. זו היא אהבה רבה, שכתוב, ​התהלך לפני והיה תמים, תמים, פירושו שלם באהבה. וזהו שכתוב, ​ויאמר אלקים יהי אור, זו היא אהבה שלמה הנקראת אהבה רבה. וכאן היא מצוה, שיאהב אדם את אדונו כראוי.
ביאור הדברים, כי יש אהבה התלויה בדבר, דהיינו שבאה מרוב טובה שהשפיע לו השי"ת, שעי"ז נתדבק בו ית' בלב ונפש. והנה אע"פ שדבוק בו ית' בתכלית השלימות מ"מ נחשבת לאהבה בלתי שלימה. וזה שדרשו רז"ל (ב"ר פ"ל) על הפסוק​ את האלהים התהלך נח, אשר נח היה צריך סעד לתמכו, כי היה נסעד ברוב טובה שהשפיע לו השי"ת. אמנם אברהם לא היה צריך סעד לתמכו, כמ"ש התהלך לפני והיה תמים. כי התהלך לפני, פירושו בלי סעד, אלא לפני, ואע"פ שלא תדע אם אבא אחריך לסעדך. וז"ש רחימו שלים, דא אהבה רבה, דכתיב התהלך לפני והיה תמים, דהיינו שלא יהיה נצרך שום סעד לתמכו, כמו שנאמר אצל אברהם התהלך לפני, והיה תמים שלים ברחימותא, שאע"פ שאיני נותן לך כלום, מ"מ תהיה אהבתך שלימה להדבק בי בכל לב ונפש.