זהר

קצז) ורוח, דא הרג בסייף, רוח סערה חרבא משננא היא מלהטא ביה. כד"א ואת להט החרב המתהפכת, ואקרי רוח. האי עונשא, למאן דיעבר על פקודי אורייתא, וכתיב לבתר יראה, ראשית, דאיהי כללא דכלא, מכאן והלאה, שאר פקודין דאורייתא.

פירוש הסולם

קצז) ורוח דא הרג וכו': ​ורוח זהו הרג בחרב. כי רוח סערה היא חרב שנונה, הלוהטת בו. כמו שאתה אומר, ואת להט החרב המתהפכת, ונקראת רוח. זה הוא עונש למי שעובר על מצות התורה, שכתוב אחר ​יראה, הנקראת ראשית, שהיא כלל הכל. כי אחר בראשית שהיא יראה, נאמר תהו ובהו וחשך ורוח, שהם עונש ד' מיתות, מכאן ולהלאה, שאר מצות התורה.
פירוש. כי הס"א שולח בו רוח סערה, שהוא כמו חרב שנונה המפרידה ראשו מגופו ופסקיה לחיותיה.
וז"ש, האי עונשא וכו' וכתיב לבתר יראה ראשית, דאיהי כללא דכלא: סובב על הנ"ל, שכל המצות שבתורה כלולות בב' הפסוקים הראשונים,מבראשית עד ויאמר אלהים יהי אור. ואומר, דהאי עונשא הנזכר שהוא ד' מיתות המרומזות בתהו, בהו, חשך, ורוח, הן כתובות אחר יראה ראשית המרומז בכתוב ​בראשית ברא אלהים, ונמצא שהפסוק הא' הוא יראה ראשית, דהיינו עיקר היראה שהיא לחיים, והפסוק הב' הוא העונש למי שאינו דבוק ביראה ראשית, והם כללא דכלא, להיותם השער לאמונתו יתברך כנ"ל. ונמצא שכל המצות שבתורה כלולות בה. מכאן והלאה שאר פקודין דאורייתא מהפסוק ויאמר אלהים יהי אור ואילך, דהיינו כל המצות שבתורה, הן פרטים כולן של מצות היראה.