זהר

קצו) ת"ח, זכותיה דיעקב כמה הוה, דאיהו אתא, ובעא לאעברא ליה מעלמא, וההוא ליליא, הות ליליא דאתברי ביה סיהרא, ויעקב אשתאר בלחודוי, דלא הוה עמיה אחרא, דתנן לא יפוק ב"נ יחידאי בליליא, וכ"ש בליליא דאתבריאו ביה נהורין, דהא סיהרא איהי חסרא, דכתיב יהי מאר"ת חסר, וההוא ליליא, אשתאר בלחודוי, בגין דכד סיהרא חסרא, חויא בישא אתתקף ושלטא, וכדין אתא סמא"ל, וקטריג ליה, ובעא לאובדא ליה מעלמא.

פירוש הסולם

קצו) ת"ח זכותיה וכו': בוא וראה כמה היה זכותו של יעקב. שהוא, סמאל, בא ורצה להעביר את יעקב מן העולם. ואותו לילה היה הלילה שנברא בו הלבנה, דהיינו ליל ד', שהוא זמן סכנה ויעקב נשאר לבדו, שלא היה עמו אחר, שלמדנו, לא יצא אדם יחידי בלילה, וכל שכן, בלילה שנבראו בו המאורות, דהיינו הלילה של יום ד', כי אז הלבנה היא חסרה, שכתוב בו ​יהי מארת, חסר ו' שהוא לשון קללה, ואותו הלילה נשאר יעקב לבדו, וע"כ היה בסכנה גדולה, כי כשהלבנה חסרה מתחזק נחש הרע ומושל, ואז בא סמאל וקטרג על יעקב, ורצה להאבידו מן העולם.