זהר

קצו) ואי לאו, לא אקרון טובים. בגין דכד האי ריח עילאה, עאל בסתימו לגו נחלא עמיקא, ואמלי ליה כדקא יאות, כולהו דרגין אקרון טובים.

פירוש הסולם

קצו) ואי לאו לא וכו': ואם לא, אינם נקראים טובים. משום, כשהריח העליון הזה נכנס בסתימה לנחל העמוק, שהוא בינה, וממלא אותו כראוי, אז כל המדרגות נקראות טובים.
פירוש. ריח הוא הארת החכמה, ומקורו הוא בקו שמאל דישסו"ת. ונודע, שאין החכמה דקו שמאל דישסו"ת יכולה להאיר, מחמת שהיא בחסרון חסדים, אלא אם כן, שז"א עולה למ"ן לישסו"ת ומיחד ב' הקוין ימין ושמאל דישסו"ת זה בזה, והחכמה נכללת בחסדים, אז יכולה החכמה להאיר. נמצא שהריח, שה"ס הארת החכמה, יוצא ע"י עלית התחתון, שהוא ז"א, לעליון, שהוא בינה. וז"ש, ובכל אתר, ריח מסליקו דקאים על דרגא אחרא תתאה מניה, שבכל המקומות יוצא הריח, שהוא הארת החכמה, ע"י עלית מדרגה אחרת התחתונה ממנה, דהיינו ע"י עלית מ"ן דז"א לישסו"ת והאי, דהיינו שבכתוב, לריח שמניך טובים, איהו ריח מההוא עלאה, שמתגלה הריח ע"י המשכה מהמדרגה העליונה מישסו"ת, שהוא או"א עלאין. כי לריח, דא איהו נקודה עלאה, שהיא או"א עלאין, דקיימא בסתימו מגו ההוא דסתים דכל סתימין דלא אתיידע כלל, שהיא עומדת תמיד בסתומה, ויונקת מסתום דכל סתום דלא אתיידע, הנקרא רישא דלא אתיידע. וכך או"א הם בבחינת לא אתיידע, דהיינו שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם, והם תמיד בחסדים נעלמים מחכמה, כמו רדל"א. אלא בשעה שהם צריכים להשפיע חכמה לישסו"ת, אז עולים לחכמה סתימאה דא"א ומקבלים ממנה חכמה כדי להשפיע לישסו"ת. ואז נקראים או"א ריחא עלאה, דהיינו חכמה עלאה. וז"ש, והאי נקודה איהי ריח מההוא סתימא דכולא, שנקודה זו, דהיינו או"א הם ריח כשמקבלים חכמה מהסתום מכל שהוא חכמה סתימאה דא"א, ומשפעת לישסו"ת. וז"ש, ובגין האי ריח, כל אינון שמנין ובוסמין כולהו נהירין, ואקרון טובים, דהיינו כל המדרגות המקבלות מישסו"ת הארת ריחא עלאה זו, נקראות טובים. בגין דהאי קיים לון וכו', משום שריחא עלאה מקיים אותם וכו' בגין דכד האי ריח עלאה שהוא או"א, עאל בסתימו לגו נחלא עמיקא, שהוא ישסו"ת ואמלי ליה כדקא, יאות, כי כשאו"א נכנסים ומשפיעים הריח העליון לישסו"ת וממלאים אותם, אז, כלהו דרגין, כל המדרגות המקבלות מישסו"ת אקרון טובים.
ויש לדעת כאן, כי כל זה אמור רק בג"ר דישסו"ת, שהם יכולים לקבל החכמה מאו"א, אע"פ שהיא בלי חסדים, כי רק בז"ת אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, אבל בג"ר יכולים להאיר גם בלי חסדים (כמ"ש בשער הכונות דף ק"א ענין יוה"כ דרוש ג' ע"ש) וע"כ יכולים או"א להמשיך להם חכמה, מחכמה סתימאה דא"א ולמלאותם, אע"פ שהיא בלי חסדים (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר אות י"ד ד"ה קיימא) מה שאין כן בז"ת דישסו"ת, שבהן אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ החכמה היא מלאה דינים בהם, ונעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, ואינה נשלמת אלא על ידי מדרגה תחתונה מהם, שהיא ז"א, העולה להם למ"ן, ומיחד הימין והשמאל זה בזה.