פירוש הסולם
קצו)
בראשית ברא וגו': בראשית ברא אלקים
את
השמים
ואת
הארץ. ראשי תיבות
אהו"ה, שבו נבראו שמים וארץ.
א"ה, בו נבראו השמים.
ו"ה, בו נבראה הארץ וכל מה שיש בה. והוא הנותן תשוקה בכל אילנות ועשבים שבארץ להגדל. והוא מה שאמרו אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל, דהיינו סוד התשוקה להגדל הנמשך מהשם
ו"ה. שנאמר הידעת חוקות שמים אם תשים משטרו בארץ.
פירוש. סוד הצירוף
א"ה, מורה על שרשי ג' קוין ימין שמאל אמצע, שבבינה, כי
א' היא צורת ג' קוין, ש
י' עליונה שבה, ה"ס קו ימין. ו
י' תחתונה שבה ה"ס קו שמאל, והקו שבין ב' היודין, ה"ס הקו האמצעי. וה
ה' ה"ס הבינה, שבה נשרשה צורתה של ה
א'. וה
ו', שה"ס ז"א, הוא המקבל מן השם א"ה, שכל מה שיש בו הוא מקבל מן א"ה, בסוד תלת מחד נפקי, חד בתלת קיימא
(כמ"ש בפלפה"ס אות נ"ב ע"ש) לפיכך נבחן השם
א"ה, כמו חותם, שכל הפרטים שיש בחותם, עוברים על הנחתם ממנו. כן כל הפרטים שיש ב
א"ה נחתמים ב
ו', שהיא ז"א. וז"ש לעיל
(באות קכ"ד) ועל דא
א' וכו' רישא לכל מה דנפיק מעלמא דאתי, שה
א', שה"ס ג' קוין שבבינה, היא ראש ושורש לכל פרטי האורות היוצאים מבינה לז"א. שכל הפרטיםי שבז"א נחתמים מן ה
א' שב
ה' ראשונה. והצירוף
ו"ה מורה, שאחר שה
ו' שה"ס ז"א נחתם מהצירוף
א"ה, הוא משפיע כל מה שיש בו אל המלכות. וגם כאן הם דומים כמו חותם ונחתם, שכל הפרטים שיש ב
ה' תחתונה שהיא המלכדת, נחתמו מן ה
ו', שהיא ז"א. ועד"ז נחתמו ג' עולמות בי"ע, הבריאה נחתמה מן המלכות והיצירה מן הבריאה, והעשיה מן היצירה. ולפיכך נקרא שם
אהו"ה, גושפנקא שנחתמו בה שמים וארץ וכל אשר בהם.
וז"ש,
א"ה ביה אתבריאו שמיא, שמצודת ה
א' שב
ה' ראשונה יצאו כל האורות שיש בשמים, שהוא ז"א, הנקרא
ו'. שכל האורות והפרטים שיש בז"א נחתמו מן הצירוף
א"ה, כנ"ל.
ו"ה, ביה אתבריאת ארעא וכל מה דאית בה, שמהשפעת ה
ו' שהיא ז"א, ל
ה' תחתונה שהיא המלכות, יצאו כל הפרטים שיש בארץ, שהיא המלכות,
וכל מה דאית בה, שהם ג' עולמות בי"ע שכולם נחתמו ויצאו זה מזה כדרך חותם ונחתם. וז"ש,
והוא מה דאמרו, אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שזה הוא מטעם שהעולמות יצאו מסוד הגושפנקא שה"ס השם אהו"ה, כנ"ל, נמצא שהצורות והפרטים ופרטי פרטים עד לפרט האחרון שאך אפשר להפרט, הם נחתמו בתחתון, מחמת שצורתם היא כן בחותם שבעולם העליון ממנו. ונמצא שהם מופיעים בתחתון משום שהעליון
מכה אותו, ואומר לו גדל בצורה זו, ולא בצורה אחרת. וז"ש,
אין לך עשב ועשב מלמטה, דהיינו, שאין לך פרט קטן ביותר שבעולם העשיה,
שאין עליו מלאך מלמעלה, שאין עליו כח עליון בעולם היצירה, כי הכחות שבעולם היצירה נקראים מלאכים, דהיינו שאותו הפרט הנמצא בעולם היצירה, הוא המכריח, לפרט שכנגדו הנחתם ממנו בעולם העשיה, שיקבל צורתו בדיוק, כדרך החותם והנחתם. וז"ש,
שמכה אותו, דהיינו שמכריח אותו,
ואומר לו גדל בצורה המתאימה אליו. שהוא אותו המלאך והכח שביצירה שהעשב שבעשיה נחתם ממנו.
