פירוש הסולם
קצו)
דתניא מרישא דירחא וכו': כי למדנו, מראש החדש, דהיינו
בראש השנה, הספרים פתוחים והדיינים דנים. בכל יום ויום נמסרים בתי הדינים להפתח בדין, עד היום ההוא שנקרא תשיעי לחדש. ביום ההוא עולים כל הדינים לבעל הדין, והם מתקנים כסא עליון של רחמים למלך הקדש. ביום הזה צריכים ישראל למטה לשמוח בשמחה לפני אדונם, העתיד ביום השני לשבת עליהם בכסא רחמים, בכסא של ויתור, דהיינו כפרת עונות.
פירוש. המלכות נקראת כסא. ובכל ראש השנה חוזר העולם, שהיא המלכות, לקדמותו, דהיינו כמו שהיתה ביום ד' דמעשה בראשית, שאז נאצלה המלכות בסוד ב' המאורות הגדולים, שז"א היה מלביש קו ימין דבינה שהוא חסדים, והמלכות קו שמאל דבינה, שהיא חכמה בלי חסדים, שאז נמשכים ממנה דינים. ונקראת כסא דין. וז"ס שהקב"ה שהוא ז"א, יושב על כסא דין, דהיינו שהמלכות משפעת דינים, והיא דן את העולם. וע"י תקיעת שופר ועל ידי כל הדינים הנמשכים מג"ר דשמאל, עד יום הכפורים, נכנע השמאל ומתיחד עם הימין ע"י קו אמצעי, ואז עולה המלכות אל הבינה אחר שקו שמאל כבר מיוחד עם הימין ע"י קו האמצעי, שה"ס רחמים המיחד חסד ודין, וכיון שהמלכות מקבלת מן קו שמאל, שכבר נמתק ע"י קו האמצעי, היא נקראת כסא רחמים. ונמצא שהקב"ה יושב על כסא רחמים והעולמות מקבלים מכסא רחמים. ונמצא שכל אלו הדינים שיצאו מקו שמאל מראש השנה עד ט' לחודש בערב הם הכריחו את קו השמאל שיכלול בימין, ושיתוקן כסא הרחמים ביום הכפורים.
וזה אמרו,
ההוא יומא סלקין דינין כלהו למארי דדינא, דהיינו לקו שמאל דבינה, שהוא שורש כל הדינים, ועי"ז נמצא השמאל מתיחד עם הימין ע"י קו האמצעי, ביום הכפורים, וז"ש,
ומתקני כרסייא עלאה, דרחמי, שהדינים מכריחים את קו השמאל להכלל בימין על ידי הקו האמצעי שהוא רחמים, ונמצאת המלכות המקבלת משמאל המיוחד בימין, שהיא כסא רחמים כנ"ל. אמנם תקון המלכות עצמה שתקבל משמאל הזה המתוקן, הוא ביום הכפורים וז"ש,
דזמין ליומא אחרא למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי, שביום הכפורים נעשית המלכות לכסא רחמים.
בכורסייא דוותרנותא, שאז מתגלה במלכות הארת החכמה המתוקנת, שהיא מכפרת העוונות. (עי' לעיל פרשת וירא אות שפ"א והלאה. ועי' לעיל אות קט"ז).
