זהר

קצו) והכי תנינן, מה הוה חולקיה דיהודה, הר הבית ולשכיו ועזרות. ומה הוה חולקיה דבנימין, דאיהו צדיק לתתא, אולם והיכל ובית קדש הקדשים. ורצועה נפקא מחולקיה דיהודה, דאיהי כלפי מזרח, דהא דגלו נמי במזרח הוה, ונכנסה בחולקיה דבנימין, ועלה אתבני מדבחא, דהא מדבחא חולקיה דיהודה הוה, כדאוקמינא, ותעמד מלדת, דקיימא כרסייא על סמכוהי, והיא סמכא רביעאה, לקבל כנסת ישראל דאיהי רביעאה. וכתיב בה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ודוד בריה אחיד ביה בההוא מזבח, כדאוקימנא ברזא דמהימנותא.

פירוש מעלות הסולם

קצו) והכי תנינן מה וכו': וכך למדנו (יומא יב.) מה היה בחלקו של יהודה. הר הבית, הלשכות, והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין, שהוא צדיק תחתון אולם והיכל ובית קדש הקדשים. ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה שהוא כלפי מזרח, כי דגלו ג"כ לצד מזרח היה, ונכנסת לחלקו של בנימין ועליה נבנה המזבח, כי המזבח בחלקו של היודה היה. כמו שהעמדנו פירוש הכתוב ותעמוד מלדת, שהכסא עמדה על רגליה, כשנולד יהודה, והוא עמוד הרביעי נגד כנסת ישראל, היינו מלכות שהיא הרביעית לחג״ת שהם אברהם יצחק ויעקב ג׳ רגלים, ודוד שהוא מלכות רגל הרביעי. וכתוב בה במלכות, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ודוד בנו מזרע יהודה אחוז בו באותו המזבח כמו שהעמדנו בסוד האמונה.