זהר

קצו) ועל ההוא זמנא איהי אמרת, אל תראוני שאני שחרחרת, אל תראוני מסטרא דשמאלא דיצחק, דאנא בקדרותא ביה. הה״ד ותכהין עיניו מראות, מראות ודאי בפורקנא, דאיהי אור מראות דנבואה. דאתמר בהון נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. ודא איהו ותכהין עיניו מראות, מסטרא דשמאלא, ואתמר בההוא זמנא בקב״ה, אלביש שמים קדרות.

פירוש מעלות הסולם

קצו) ועל ההיא זמנא וכו׳: ועל העת ההיא, שמלכות יונקת מקו שמאל לבד בלי ימין, היא אומרת אל תראוני שאני שחרחורת, אל תראוני היינו להמשיך חכמה שנקראת ראיה, מצד השמאל שהוא יצחק, משום שאני שחרחורת בו, מחמת הדינים הקשים המתגלים עם הארת החכמה שבשמאל. זהו שכתוב ותכהין עיניו מראות, ודאי מראות בגאולה, שהיא אור מראות הנבואה, שנאמר בהם, בעת שירדו ישראל לגלות נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. וזהו ותכהין עיניו מראות, מצד השמאל הנקרא אלקים. ונאמר בעת ההיא בהקב״ה שהוא ז"א הנקרא שמים, אלביש שמים קדרות.
פירוש: נודע שיש ב' מצבים בזו״ן: א׳ בסוד שני המאורות הגדולים, שקומת המלכות שוה לז״א, כי שניהם יונקים משורש אחד מאמא, ז״א מקבל חסדים מקו ימין דאמא, ומלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא, ואז קטרגה הלבנה שהיא המלכות ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד שהוא בינה, כי מחמת שהיתה מחוסרת חסדים, גם החכמה לא האירה, כי החכמה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ונוסף על זה היתה הקליפה מכסה אותה, היות שכל מגמת הקליפות היא להמשיך החכמה ממעלה למטה קרבו אל המלכות לינוק ממנה, ולהמשיך החכמה אליהם, אז נחשך אור המלכות לגמרי כדי שהקליפות לא תוכלנה לינוק ממנה. אח״כ נתמעטה וירדה מן הבינה תחת המסך דיסוד ז״א, וכבר אינה ראויה לקבל חכמה, מחמת המסך דיסוד ז״א שמעכב עליה, והיא מוכרחת לקבל אז חכמה בכלים דאחורים שנשארו בה מן המצב הראשון. ויש מעלות במצב ב׳ יותר ממצב א׳ כי אז יכולה להאיר להתחתונים, הן חכמה והן חסדים, משא״כ במצב הא׳ שלא יכלה להאיר אל התחתונים.
וזה אומרו ועל ההוא זמנא, היינו בעת שהוא במצב הא', איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת, אל תראוני להמשיך הארת חכמה ממני, משמאלא דיצחק שהוא הקו השמאל דאנא בקדרותא ביה, כי נחשכתי כדי שהקליפות לא תוכלנה לינוק ממני ולהמשיך החכמה ממעלה למטה. הה״ד ותכהין עיניו מראות, מראות ודאי בפורקנא, דאיהי אור מראות הנבואה.
פירוש: כח הדין שבמלכות הוא השורש למציאות הסט״א והקליפות, בסו״ה ומלכותו בכל משלה, וע״י היחוד של זו״ן באו"א, להמשכת ו"ק וג״ר, נמצא כח הדין שבמלכות מתהפך להיות אור ממש כמו או״א עלאין, וכמו שמתהפך כח הדין שבמלכות להיות אור כן נתבטלו כל הכחות של הסט״א והקליפות, הנמשכות מכח הדין הזה. וז״ס הכתוב והיו למאורות ברקיע השמים, שמאורות הוא אותיות אור-מות ושמים ה״ס ז״א הכולל הגבורות בסוד אש ומים, ורקיע ה״ס יסוד דז״א המשפיע חכמה וחסדים אל המלכות במצב הב׳ כשהם בזווג פב״פ. וכן מראות הוא אותיות מת אור, אשר אות מ׳ רומזת אל הדכר שבקליפות שנקרא ס״מ, ואות ת׳ רומזת על הנוקבא שלו הנקראת לילית, ומלת אור שבאמצע מפסקת את זווגם ומבטלת אותם, עד שיתבטלו לגמרי, בסוד בלע המות לנצח, כי השמאל נכלל כולו בימין, וז״ס מראות הגאולה שה״ס אור מראות דנבואה. (עיין בהקדמת ספר הזהר אות ר״ט), אבל בעת שירדו ישראל לגלות חזרו זו"ן למצב הא׳ ואז אתמר בהון נפתחו השמים שנפתחו מאותו החיבור שהיה בהם תחלה, שנכלל קו ימין בשמאל, וקו שמאל בימין, ונעשו בסוד שמים שהוא ז״א הכולל שניהם, ואראה מראות אלקים שה״ס מראות הדין שמקודם היו כלולים בחסדים והיו מכוסות בתוך האור העליון מאו"א, ודא איהו ותכהין עיניו מראות מצד השמאל, בלי התכללות הימין, ואתמר בההוא זמנא דקב״ה שהוא ז״א הנקרא שמים, אלביש שמים קדרות כי הארת שמאל בלי ימין הוא חושך. (זהר חדש פרשת יתרו אות שכ״ז).