פירוש הסולם
קצה)
ולית מאן דקאים קמי תרעא דצלותא, ועליה אתמר לא יבושו וגו' דאיהי תרעא דמלכא: ואין מי שיעמוד לפני שער התפלה, למנוע אותה מלהתקבל, ועליו נאמר, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, בשער פירושו בשער המלך. דהיינו שער ההיכל. פירוש, כי עיקר אחיזת הקליפות הוא בשער, שהיא בחי"ג כנ"ל, וע"כ אם ממשיך המוחין דמדה ומשקל, כנ"ל, אז נאמר עליו יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש, דהיינו שכל הקליפות והמקטרוגים בורחים ומסתלקים מעל שערי התפלה ואז התפלה מתקבלת. וצדיק ההוא הממשיך המוחין, נבחן כמו שהוא לוחם עם הקליפות ומבריחם מעל שער המלך, וע"כ רומז עליו הכתוב לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.
בגין דצלותא איהי מצוה ודא שכינתא, ואורייתא דא קב"ה, לא צריך הפסקה בינייהו: משום שהתפלה היא מצוה, והיא השכינה, דהיינו הנוקבא דז"א, ותורה שהוא הקב"ה דהיינו ז"א, אסור שתהיה הפסקה ביניהם. דהיינו שצריכים להבריח הקליפות המפסיקים בין קב"ה ושכינתיה, בסו"ה ונרגן מפריד אלוף. וזה נעשה ע"י המשכת המוחין במדה ומשקל כנ"ל.
וצריך לסלקא תורה ומצוה בדחילו ורחימו, דכל פקודין דעשה ולא תעשה, כלהו תליין משם הוי"ה: וצריכים להעלות התורה והמצוה על ידי יראה ואהבה, כי כל מצות עשה, ומצות לא תעשה, תלוים כולם בשם הוי"ה.
כמה דאוקימנא רזא דא, שמי עם י"ה שס"ה מצות לא תעשה, וזה זכרי עם ו"ה רמ"ח מצות עשה, והא הכא שס"ה ורמ"ח. כמו שביארו את סוד הזה, אשר, מספר אותיות שמ"י, שהם ש"נ, עם מספר אותיות י"ה שהם ט"ו עולים ביחד בגי' שס"ה, שהם שס"ה מל"ת, ומספר זכר"י שהוא רל"ז עם מספר ו"ה שהוא י"א עולים ביחד רמ"ח, שהם רמ"ח מצות עשה. והרי יש כאן, בשם הוי"ה, שס"ה ורמ"ח, דהיינו שס"ה בי"ה ורמ"ח בו"ה, הרי שתרי"ג המצות כולן תלויות בשם הוי"ה.
ביאור הדברים כי או"א עלאין, שה"ס ה
י' דשם הוי"ה, וג"ר דבינה. ה"ס יראה, וישסו"ת שה"ס
ה' דהוי"ה, וז"ת דבינה ה"ס אהבה. (כנ"ל
בהקדמת הזהר דף רמ"ב אות ב' עש"ה. כי אין להאריך) ולפיכך בעת שהמוחין דזו"ן באים רק מישסו"ת, שה"ס
ה' דהוי"ה, נבחנים שאהבה קדמה ליראה, וכשהם באים גם מאו"א עלאין, שה"ס
י' דהוי"ה, נבחנים שהיראה קדמה לאהבה, כי ה
י' הוא יראה וה
ה' הוא אהבה. והרי היראה קדמה אל האהבה. ועי' היטב לעיל
בהקדמת הזהר דף קצ"ב ד"ה ודע, בכל ההמשך.
וזה אמרו כאן,
וצריך לסלקא תורה ומצוה בדחילו ורחימו, שצריכים להעלות הז"א הנק' תורה, ואת הנוקבא הנקראת מצוה, ביראה ואהבה, דהיינו עד לאו"א עלאין, שהיראה לאהבה, שאז
דכל פקודין דעשה ול"ת כולהו תליין מן שם הוי"ה כמה דאוקימנא רזא דא, שמי עם י"ה וכו' שאז נכללים המצות עשה ול"ת בשם הויה, כמו שפרשו סוד הכתוב
זה שמי לעלם וזה זכרי לדר ודר, אשר שמ"י עם י"ה ה"ס שס"ה ל"ת, וזכרי עם ו"ה ה"ס רמ"ח מצות עשה. ונמצאות שס"ה ל"ת, שה"ס יראה, מרומזות בג"ר, בי"ה, ורמ"ח מ"ע, שה"ס אהבה, מרומזות בו"ק שה"ס ו"ה. אבל אם אינם מעלים את הזו"ן עד או"א, אלא עד ישסו"ת בלבד, שה"ס אהבה, הרי שס"ה לא תעשה עודם אינם כלולים בזו"ן, להיותם למעלה באו"א עלאין, והוא אינו כולל רק רמ"ח מצות עשה בלבד. וז"ש
והא הכא שס"ה ורמ"ח, כשעלו לאו"א, יש להם כל התרי"ג, שס"ה מאו"א עלאין, ורמ"ח מישסו"ת.
