תוכן

קצה) במדרש רבה בפרשה י"א, וז"ל, תני ר' שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקב"ה, רבש"ע לכולם יש בן זוג, ולי אין בן זוג, אמר לה הקב"ה, כנ"י היא בן זוגך כו'. הכונה היא, כי כל אברי הנקבה העליונה, כנגדם יש באברי הזכר העליון, זולתי נקודת ציון שאין לה בן זוג בזכר כנגדה, ולפיכך אמרה שבת שהיא נקודת ציון שבנקבה, לפני הקב"ה שהוא בינה, לכל נתת בן זוג, כי כל שאר אברי כנגדם הם בזכר, מש"כ בנקודת ציון, שאין לה בזכר בן זוג. וזהו מ"ש, ולי לא נתת בן זוג. והשיבה, כנסת ישראל היא בן זוגך, והכונה היא, כי הנה בבריאת העולם, עדין לא היה זווג שלם, כי אם אחור באחור, כנודע כי עד יום ששי דאהדרו אפין באפין למטה, לא נתקנו למעלה, והעולם לא נברא אלא בסוד החיבוק לבד, בסוד שמאלו תחת לראשי, ולפיכך נברא בדין ​בראש השנה. והזווג לא נעשה עד יום שבת, שאז נועדו יחד המלך והכלה על ידי ברית קדש. והכלה כאשר לא ראתה אלא סוד חיבוק לבד, אבר עם אבר זה כנגד זה, שאלה על נקודה אמצעית, כי לא ידעה לה בן זוג כענין שאר האברים. והשיב לה, כי אין בן זוג זה, כשאר בן זוג שאינו אלא להדבק זה עם זה לבד. אלא זה נכנס לתוך זה, כמער איש ולויות, ומכניס הטיפה הזרעית מהמחשבה העליונה בסוד המוח, ובסוד ישראל עלה במחשבה בסוד הדעת, ומוריד הטיפה לנקודת ציון. וזמ"ש, כנסת ישראל היא בן זוגך, לומר שהכנסת האבר הקדוש, הוא הבן זוג, ולא דיבוק לבד כשאר האברים.