זהר

קצה) א"ל, שפיר קא שאלת. ה' סלקא באת י', חמש זמנין עשר, לחמשין תרעין דבינה, ואתפשטותא דלהון מחסד עד הוד, הן חמש עשרה בכל ספירה, אינון חמשין. ובגין דא, מבינה עד הוד, כלא אתפשטותא חדא. לבתר אתא צדיק, ונטיל כל חמשין תרעין בלחודוי, למהוי שקיל לכל חמש, ואתקרי כל, דנטיל כל חמשין תרעין. ואוף הכי כלה, נטילת להו כלהו. אמר, כען ודאי אתיישב מלה על בורייה.

פירוש הסולם

קצה) א"ל שפיר קא שאלת וכו': א"ל רעיא מהימנא, יפה שאלת. והטעם הוא, כי ה' די"ה דהויה, עולה ונכפלת באות י', די"ה, שהוא חמש פעמים עשר, שהם חמשים שערי בינה, והתפשטותם הוא מחסד עד הוד, שהן חמש ספירות, ועשר בכל ספירה, שהן חמשים ספירות, המקבלות חמשים שערי בינה. ומשום זה מבינה עד הוד הכל הוא התפשטות אחת. ולפיכך כשאומרים הוד, הרי הבינה בכלל זה, ולאח"כ בא צדיק, שהוא יסוד, ולוקח לבדו כל חמשים שערי בינה, להיותו שקול כנגד כל חמש, כי יסוד כולל כל חמש ספירות חג"ת נ"ה. ונקרא כל, שבגימטריא חמשים, משום שלוקח כל חמשים שערים. ואף כך הכלה, שהיא מלכות, לוקחת כל חמשים שערים, וע"כ נקראת כלה. דהיינו כל כמו היסוד, הרומז על נ' שערים, עם תוספת ה', להיותה נוקבא. אמר ר"ש. עתה ודאי נתיישב הכל על מכונו. פירוש, אמנם מי שלא זכה לבינה, אלא שזכה לה' ספירות חג"ת נ"ה, הוא זוכה בהם מצד עצמם, ואינו זוכה בהתפשטות נש"ב שבהם.