זהר

קצה) והכי גרסינן בנגעים, כ"ד ראשי אברים אינון דלא מטמאין משום מחיה. וכהנא לא הוה אטרח אבתרייהו, והיינו דכתיב, לכל מראה עיני הכהן אתר דיכיל כהנא למחזי מכתשא באסתכלותא חדא, ולא אצטריך למאכא גרמיה, ולארמא עינוי הכא והכא. אוף הכי. לא אצטריך לפרטא חטאוי מן יומא דהוה, דאינון חורי ביתא תתאין, ולא אינון דאתכסו, דלא יכיל לאדבקא, דאינון חורי ביתא עלאין לעילא. אלא לכל מראה עיני הכהן, וכלהו אתמשכן אבתרייהו. וע"ד שוי דוד גרמיה גו חסידים.

פירוש הסולם

קצה) והכי גרסינן בנגעים וכו': וכך למדנו בנגעים, כ"ד ראשי אברים הם שאינם מטמאים משום מחיה, שהכהן לא היה מטריח עצמו עליהם לראותם, והיינו שכתוב, לכל מראה עיני הכהן, שהוא מקום, שהכהן יכול לראות הנגע בבת אחת, בהסתכלות אחת, ואינו צריך לכפוף עצמו, ולהרים עיניו לכאן ולכאן. אף כאן, אינו צריך לפרש חטאיו, מיום שהוא בעולם, שהם כמו חורי הבית התחתונים, שאינו צריך לבדקם, ולא אלו החטאים ששכחם שאינו יכול להזכר בהם, שהם כמו חורי הבית העליונים למעלה, אלא לכל מראה עיני הכהן, מה שיכול לראות בהסתכלות אחת, וכולם נמשכים אחריהם. ועל זה השים דוד את עצמו בתוך החסידים. שהיה מתודה על חטאיו ונתדבק בימין, כמבואר.