זהר

קצד) וע״ד, באלפא ביתא דא, לית בה לא וא״ו, ולא קו״ף, ולא בי״ת. ואית ביה פ׳ באתריה. מ״ט. בגין דנפילת דא דמסר בר נש נפשיה למותא, ואצטריך לכוונא רעותיה, ולמעבד נחת רוחא לההוא סטרא דשרא ביה מותא, כמה דעביד קוף בחרבה בהרים, אחזי גרמיה כמית קמי חיות, בגין דדחיל מנהון, וכד קריבין לגביה, וחשיבו למיכל, ולקטלא יתיה, חמו יתיה דנפיל ומית, וחשבי דאיהו מית, וכדין תבן לאחורא. וע״ד אסתלקו תלת אתוון אלין, דלא ידעי בהו אלא קב״ה בלחודוי.

פירוש מעלות הסולם

קצד) וע״ד באלפא ביתא דא וכו': ולכן אין באלף בית זה לא וא״ו ולא קו״ף ולא בית. ויש בו פ' במקום ו׳, דהיינו פדה אלקים את ישראל, מהו הטעם. ומשיב, משום שנפילת אפים זו, שהאדם מוסר את נפשו למות, צריך לכוון רצונו ולעשות נחת רוח לאותו צד ששורה בו מות, דהיינו מלכות בשעה שדבוקה בקו השמאל, וע״י מסירת נפשו פודה אותה מן המשכת רגל הקוף אל הקליפות, בסוד ורגליה ירדות מות, וחזרה הקוף להיות ה׳ כמו שעושה הקוף בחרבות ובהרים, שמראה את עצמו כמת לפני החיות, משום שירא מהן, וכשמתקרבות אליו וחושבות לאכלו ולהרגו, רואות אותו נופל ומת וחושבות שהוא מת, אז חוזרות החיות, לאחור. ולכן נסתלקו ג׳ אותיות אלו: ו', ב', וק׳ שאין יודע בהם רק הקב״ה בלבדו, כלומר שאותיות אלו לא מאירות אלא בזמן שמלכות דבוקה בקו האמצעי בלבד, הנקרא קב״ה ולא בקו השמאל. (עי׳ בסלם פרשת תרומה אות מ״ה ובז״ח תרומה אות י״ג).