זהר

קצג) ועל דא תנינן, כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא, ועטרא דלהון, דשריא האי רוחא בגווייהו. כיון דנפק שבתא, וההוא רוחא סלקא לעילא, כדין ווי לנפש, דאבדת מה דאבדת. אבדת ההוא עטרא עלאה, וההוא חילא קדישא דהוה בה, ודא הוא וינפש, ווי נפש, דאבדת מה דאבדת.

פירוש הסולם

קצג) ועל דא תנינן וכו': וע"כ למדנו, כל נפשות ישראל מתעטרות ביום השבת, והעטרה שלהם היא, רוח הזה הנ"ל, השוכן בתוכם. כיון שיוצא השבת ורוח ההוא עולה למעלה, אז אוי לנפש שאבדה מה שאבדה, דהיינו עטרה העליונה ההיא וכח הקדוש ההוא שהיה בה, וזה הוא, וינפש, שפירושו, אוי לנפש. שאבדה מה שאבדה.