זהר

קצג) בעז, אתחזי דהוה ביה שנויא, כד אוליד לעובד, דהא עובד בשנויא הוא. לאו הכי. אבצן הוא בעז, הוא אבא קדמאה, דלא עבד שנויא. ואי תימא, איהו הוה, ודאי כד אתער לעובדא דא, ביה הוה, מאן דהוא תקיף כאריא וכליתא ביה הוה. בגין דלא להוי שנויא ביה בדוד, ואתהדר מלה לעקרא קדמאה, בגין דיהא כלא מאבא חדא, ושלשלא חדא. וכלא חד, ולא הוה שנויא בגלגולא דזרעא דדוד. ועל דא, אתה מרישא ועד סופא, בלא שנוייא כלל.

פירוש הסולם

קצג) בעז אתחזי דהוה וכו': בעז, נראה שהיה בו שינוי כשהוליד לעובד, כי עובד הוא בשינוי, שהוא אביו השני. ואומר, אינו כן, אבצן הוא בעז, ולמה נקרא בעז, מפני שהוא אב הראשון שלא עשה שינוי, דהיינו שיהודה, שהוא אב הראשון, נתגלגל בו. ואם תאמר, שהוא היה, ואינו גלגול יהודה, אבל ודאי בעת שנתעורר למעשה הזו של יבום, היה בו מי שהוא עז כאריה וכלביא דהיינו יהודה, היה בו, וע"כ נקרא בועז, מלשון בו עז, שהוא יהודה, והיה זה, כדי שלא יהיה שינוי בדוד, ומשום שנתגלגל בו יהודה חזר הדבר לשורש הראשון, כדי שיהיו כולם מאב אחד, ושלשלת אחת. והכל אחד, ולא היה שינוי בגלגול הזרע של דוד. ועל כן, אתה, מראש, ועד סוף בלא שינוי כלל.