https://search.orhasulam.org/
- ספר הזהר / תיקוני זהר עם פירוש מעלות הסולם עד תיקון כב / הקדמת תקוני הזהר / מאמר הויות באמצע קצ-רד
- כתבי תלמידי בעל הסולם / הרב יהודה צבי ברנדוויין / תיקוני זהר עם פירוש מעלות הסולם עד תיקון כב / הקדמת תקוני הזהר / מאמר הויות באמצע קצ-רד
אות קצג
זהר
קצג) היד הגדולה, מימינא דחסד, דתמן חכמה. יד החזקה, מסטרא דגבורה, דתמן בינה. יד רמה, מסטרא דעמודא דאמצעיתא, מעוטר בכתר על רישיה, תפלי דמארי עלמא.
פירוש מעלות הסולם
קצג) היד הגדולה מימינא וכו': היד הגדולה היא צד ימין של חסד, ששם חכמה כי חסד עולה לחכמה בגדלות. יד החזקה, היא מצד הגבורה קו השמאל, ששם בינה, כי בגדלות גבורה עולה לבינה, יד רמה מצד עמוד האמצעי, תפארת מעוטר בכתר על ראשו, תפילין של רבון העולם.
פירוש המאמר. התקונים מבאר כאן בקיצור כוונת מצות תפילין, ומ״ב האזכרות שבתוכם, הנה סוד התפילין הוא המשכת חכמה דישסו״ת שהם מוחין דחול וחכמה המאירה בישסו״ת היא חכמה דשמאל כי אינה מאירה אלא בקו שמאל, ונקראת ל״ב נתיבות החכמה והיא הנגלית לזו״ן ולתחתונים, וז״ס הכתוב נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו, בימינו זו תורה, ובזרוע עזו אלו תפילין (זהר פנחס אות רפ״ט ולהלן אות ר״ג) והנה חכמה זו אינה מתגלית אלא בדרך ג׳ קוים שיוצאים בישסו״ת, ע״י עליית מ״ן דזו״ן, כי מתוך שג״ר דבינה שה״ס או״א עלאין הם תמיד באחוריים לחכמה דהיינו שאינם רוצים לקבל חכמה אלא חסדים, ואין ישסו״ת יכולים לקבל חכמה מא״א אלא דרך או״א. ולכן כשזו״ן עולים למ״ן לישסו״ת, אז ישסו״ת עולים לאו״א ונעשו לאחד, ואז מסירים או״א את אחורים שלהם מן החכמה, ועולים עם ישסו״ת לראש א״א ומקבלים חכמה, והחכמה עוברת מאו״א לישסו״ת, וסדר זה נמשך מבינה דאור ישר הממשכת הארת חכמה בחסדים דז״א של אור ישר, גם יש בחינה ב' בעליית מ״ן דז״א, והיא כדי ליחד ב׳ הקוים ימין ושמאל שבישסו״ת כי ביציאת קו השמאל, נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, שהימין רוצה לבטלו ולשלוט לבדו, וכן השמאל רוצה לבטל את הימין, ומשום זה שניהם אינם מאירים כל עוד שלא נתקן הקו האמצעי המיחד אותם והוא ז״א העולה עם תקון המסכים שבו, ונעשה לקו אמצעי המיחדם, ואז מאירים שניהם. וזה נבחן שיצאו ג׳ קוים בבינה הנקראים חב״ד, ויש כלל שכל שיעור אורות שהתחתון גורם שיאירו בעליון זוכה בהם גם התחתון, ולכן כיון שז״א גרם במסך שלו שיצאו ג׳ מוחין חב״ד בבינה, זוכה גם הוא בג׳ מוחין חב״ד. (כמ״ש בזהר בראשית א׳ אות שס״ג) תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא. אמנם מקום גלוי החכמה אינו בז״א אלא במלכות ומה שאנו אומרים שמחזה ולמטה דז״א מתגלה החכמה הוא משום שמחזה ולמטה נבחן לבחינת מלכות, וע״כ נקראת המלכות חכמה תתאה.
והנה ב׳ מסכים ישנם בקו האמצעי, אשר הוא פועל עמהם בכדי להמעיט את קו השמאל מג״ר לו״ק ולהכניע אותו לקו הימין. כי זו״ן מעצמותם אינם ראוים לקבל מוחין משום ששולטת עליהם מלכות של מדת הדין שכח הצמצום רוכב עליה לא לקבל הארת חכמה ומלכות זו נקראת מנעולא אלא אח"כ נשתתפה במדת הרחמים שהיא בינה, ומבחינת מלכות זו המשותפת בבינה הם ראוים לקבל חכמה. ומתחלה הוא פועל במסך דמדת הדין שהוא מנעולא למעט את קו השמאל, שבכל מקום שמסך זה מתגלה פורח משם האור העליון. ומתוך שהוא רוצה להשאיר ו"ק דחכמה הוא מעלים את מסך זה של מנעולא ופועל עם מסך דמפתחא היינו במלכות המשותפת בבינה ובכחה נשארת הארת ו״ק דחכמה.
וזה אמרו (באות קפ״ח) ועוד ה׳ דיד כהה וכו', היינו מלכות רחל נוקבא של ז"א אשר בה מאירה החכמה וכל זמן שלא מלובשת בחסדים היא כהה כי חכמה בלי חסדים היא חשך. מצפצפאן לה בנהא וכו', היינו בזמירות שירות ותושבחות והודאות שלפני התפילה וגם בברכה של להניח תפילין עד דנחתין לה לגבייהו וכו' קשרין לה ברצועה דאיהי ו׳ שהוא במסך דמפתחא שלא תאיר רק ו״ק דחכמה. קשורא דתרווייהו דא י' כמבואר לעיל (אות נ"ד) אשר כל קשר מסטרא דאת י׳ שהוא הקשר בין י״ס של אור ישר המתלבשות בע״ס של אור חוזר העולה מן המסך של המלכות. ודא יחוד וכאן הוא היחוד של ז״א ונוקבא אשר החכמה תאיר רק מלמטה למעלה כדרך החסדים, ובגין דא וכו' מאן דשח שיחה בינייהו ולא מקפיד לחבר אותם כראוי אשר מחמת זה היתה שבירת הכלים והאורות ירדו לבי״ע דפרודא וזו נקראת שיחת חולין, עבירה הוא בידו כי פוגם בבחינת י״ד שהיא השכינה דעבד בה פרודא וכו'.
וזה אמרו (באות ק״צ) תפילין דרישיה וכו' כי עד כאן באר סוד תפילין של יד שמניחים אותם תחילה (עי׳ בשער הכוונות דרוש התפילין) והם סוד י״ה ומתחיל לבאר סוד תפילין של ראש שהם ה"ו, כי המניח את התפילין הוא מרכבה לז״א שה״ס ו׳ של הוי״ה תפארת, והתפילין שהם אורות דישסו״ת שהם אמא ה"ס ה׳ דהוי״ה בסוד אמא על ברא ונעשה הצירוף של הוי״ה ה׳ בינה ישסו״ת, שה״ס מוחין המקיפים על ראש ז״א שהם התפילין. המניח את התפילין ה״ס ז״א ו׳. קשר תפילין של יד הוא י׳. והתפילין של יד עצמם הם מוחין מקיפים של רחל בסוד ה׳ תתאה וביחד הם הוי״ה וזה אמרו (באות קצ״א) ובג״ד אוקמוהו וכו', הויות באמצע וכו' להיות כי הצרוף הוי״ה הרומז לחכמה דשמאל כנ״ל, לכן צריכים לכוון איך להכליל את השמאל בין הימין והאמצע בסוד אברהם מהאי סטרא ויעקב מהאי סטרא (עיין זהר פרשת אמור אות קצ״ו). ואומר יד ה׳ מימינא היינו יד ימינו של מניח התפילין אשר בה מקשר אותם על ידו השמאלית והימין הוא עיקר הפועל שה״ס אברהם בסו״ה ויעקד אברהם שהוא ימין את יצחק בנו שהוא שמאל דאתמר בה וירא ישראל וגו' מסטרא דחסד, וצרופו של הוי״ה זו הוא י׳ ה׳ ו' ה׳. יד רמה מסטרא דתפארת שהוא העולה למעלה למ״ן וגורם עלייתם של או״א עלאין וישסו״ת לראש א״א כנ״ל אשר ע״י ז״א מתעוררת הבינה להפוך פניה אל החכמה ולבטל אחורים שלה דאתמר בה ובני ישראל יוצאים ביד רמה כנ״ל כי כל אור שהתחתון גורם בעליון זוכה גם הוא בו, וע׳׳י גלוי מוחין יוצאים בני ישראל מכל הקליפות והחיצונים יד חזקה שהיא גבורה באמצעיתא וכו', בין החסדים של קו הימין ובין החסדים של קו האמצעי שמכניעים יחד את קו השמאל, והחכמה מתלבשת בחסדים.
וזה אמרו (באות קצ״ב) יד רמה עלה אתמר והי״ה כי ה״ס ז״א העולה ומכריע בין ימין ושמאל דישסו״ת וגורם שיעלו כל פרצופי אצילות לראש א״א, ולכן ו׳ שהיא ז״א בתחלה, והצרוף הוי"ה נתמתק בין ב׳ הצרופים יהו״ה והי״ה. ותלת זמנין י״ד אינון מ״ב וכו', כי מתגלים המוחין המרומזים בשם מ״ב, שהם כח״ב: פשוט, ומילוי, ומילוי המלוי, ובסוד שאו ידיכם קדש, וזה שאמר (באות קצ״ג) היד הגדולה וכו׳ היינו מה שאמר בזהר משפטים אות תק״כ רישא דמלכא בחו״ג אתתקן כי חג״ת דז״א עלו ונעשו לכח״ב, חסד עלה לחכמה, גבורה לבינה, ותפארת לכתר. (ועיין לעיל אות קס"ח, ד״ה פירוש).