זהר

קצב) כתיב וינפש, ואוקמוה ווי נפש דאבדת ושפיר איהו. אבל אי הכי ווי גופא אצטריך למימר, דמניה אבדת נפש. אבל רזא דמלה, בבר נש אית נפש, דנטלא ומשיך לגביה להאי רוחא מערב שבת. וההוא רוחא שריא בגווה דההיא נפש, ודיירא בה כל יומא דשבתא. וכדין, ההוא נפש, יתירה ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהוה.

פירוש הסולם

קצב) כתיב וינפש, ואוקמוה וכו': כתוב, וינפש, והעמידוהו, אוי שאבדה הנפש. והוא יפה. אבל אם כן, אוי לגוף היה צריך לומר שממנו אבדה הנפש ובוינפש, לא נזכרה רק הנפש. ומשיב, אבל סוד הדבר, באדם יש נפש, שמקבלת ומושכת אליה לרוח הזה הנ"ל, מערב שבת. ורוח הזה שורה בתוך נפש ההיא ושוכן בה כל יום השבת. ואז נפש ההיא בגדלות ותועלת יתירה ממה שהיתה.