חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

אות קצב

זהר

קצב) ורזא דמלה, ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, טוב דאיהו ברית יגאל. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי י״י שכבי עד הבקר, אנכי דאיהי אימא עלאה, אנכי דיציאת מצרים.

פירוש מעלות הסולם

קצב) ורזא רמלה ליני וגו': וסוד הדבר מה שכתוב אצל רות, ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, טוב שהוא ברית היינו יסוד הנקרא טוב, יגאל. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה׳ שכבי עד הבקר. אנכי שהיא האם העליונה, היינו בינה. אנכי של יציאת מצרים, כי גאולת מצרים היתה מצדה של בינה, שנקראת אנכי, בסו״ה אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, (זהר יתרו אות שפ״ה).
ביאור המאמר: הנה מקודם ביאר סדר התקון אל האדם העוסק בתורה ומצות, בסוד הכתוב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, שע״י העסק בתורה ומצות מעלים מ״ן בבחינת מסך דחיריק, שנעשה לקו האמצעי בין הימין והשמאל שהם ז״א ומלכות שע״י מתייחדים, ולולא המ״ן שמעלים נשמות ישראל לא היו מתייחדים ז״א ומלכות זה עם זה, וע״י שהשכינה שהיא המלכות טעמה כי טוב סחרה, היינו העסק של התורה והמצות, אז לא יכבה בלילה נר״ה, ונה״ר שהיא מצירוף אותיות נר״ה יוצא מעדן, ומכריע בין ב׳ הקוים ימין ושמאל, וכל ג׳ הקוים מאירים יחד בהארת ג״ר, קו הימין מתייחד עם הארת השמאל והארתו נשלמת כי הימין בלי השמאל אינו שלם, וכן השמאל שאינו מאיר בלי לבוש החסדים מתמתק בחכמה דימין שהיא חסדים. והקו האמצעי כלול משניהם, ונשלם היחוד של קב״ה ושכינתיה בסו״ה בונה ירושלים ה'.
ומן (אות קצ״א) מבאר לנו שיש גבול לחטאים ולדינים, שאחר שהחוטא מגיע אל הגבול הזה, אינו יכול לחטוא עוד, ואין עוד דינים, וגם אין לו כח לחזור בתשובה ולקום מאליו, אז חל השבועה, ומתעוררים החסדים שבקו ימין, ומקימים אותו, בסו״ה חי ה׳ שכבי עד הבקר. וכן היתה הגאולה של בני ישראל בעת יציאת מצרים, שנתעורר הימין בסוד הכתוב ימינך ה׳ נאדרי בכח וגו'. וכן בהגאולה העתידה שתהיה בהתגברות הימין בסו״ה נשבע ה׳ בימינו ובזרוע קדשו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תרושך אשר יגעת בו וגו'.
כי שורש כל החטאים שבעולם הוא, הגברת השמאל על הימין, שכל אדם יש לו שורש למעלה, ואדם החוטא מגביר את השמאל ומפרידו מן הימין, ועושה מחלוקת בין ימין לשמאל, כמו שהיתה המחלוקת ביניהם, טרם שהקו האמצעי כלל אותם, וכל זה עושה החוטא בשורש נשמתו למעלה, והדינים הנמשכים מהמחלוקת הזאת הם העונשים שלו, ואם ממשיך בחטאים ואינו עושה תשובה, מתגלה עליו מדת הדין הקשה מבחינת המלכות דצמצום א׳ שלא נמתקה בבינה, ואז מסתלקים כל האורות משורשו למעלה והוא מת, כמו שאמרו חז״ל רשעים בחייהם קרוים מתים. כי נודע שמבחינת מלכות דצמצום א׳ שהיא מלכות דמדת הדין, אין העולם יכול להתקיים, משום שהכלים שלה אינם ראוים לקבל אור החיים שז״ס שאמרו חז״ל שמתחלה ברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שתף עמו מדת הרחמים, שפירושו שהעלה את המלכות לבינה, שהיא מדת הרחמים ונמתקה שם. ואז בני העולם הנמשכים ממלכות הכלים שלהם ראויים לקבל אור החיים וכל המוחין ויכולים להתקיים. (עי׳ בסולם זהר ב״א דף ז׳ ד״ה וכבר) ולכן נתקנה המלכות מב׳ נקודות אלה, אשר נקודה דמדת הדין היא בגניזה ואינה נכרת, והנקודה הממותקת ברחמי הבינה היא מגולה, כדי שהנמשכים ממנה יהיו ראויים לקבל אורות ומוחין. והיא נקראת משום ב׳ נקודות אלה בשם עץ הדעת טוב ורע (עי׳ בהקדמת ספר הזהר בסולם אות קכ״ג) שאם בני אדם זוכים, אז מדת הדין נגנזת וראוים לקבל ממנה טוב, ואם אינם זוכים מתגלה עליהם מדה הדין שבה, וכל הנמשכים ממנה נפגמים הכלים שלהם, ואינם ראוים לקבל אור ואז רע להם.
ואדם החוטא כל זמן שלא נתגלתה עליו הנקודה דמדת הדין, מועילה תשובה, מחמת שכליו עוד ראויים לקבל אור. מה שאין כן אחר שנתגלתה עליו הנקודה דמדת הדין אין מועיל לו תשובה, כי הכלים שלו אינם ראויים לקבל שום אור. אמנם מדת הדין הזו שמתגלה אינה נשלמת בפעם אחת, אלא ע״י חטאים מרובים היא הולכת ונאחזת בכל מדרגה ומדרגה מה׳ המדרגות חג״ת נ״ה שבקומת נשמתו, וכשמגעת לראש הספירות שהוא חסד אז נשלמת צורתה בכל השיעור, ושוב אין מועיל לו תשובה ואז נבחן שאור החיים של הנשמה מסתלק וכלי הנשמה נופלים ויורדים תחת רגליו.
וזה אומר (באות קצ"א) ונשמתא בגלותא בתראה, היינו כשהאדם הרבה בחטאים כל כך עד שאור החיים של נשמתו נסתלק מכל המדרגות שבקומת הנשמה, עד הגבול שנתגלתה עליו הנקודה דמדת הדין של מלכות דצמצום א׳, וכל כלי הנשמה נפגמו ואינם ראויים עוד לקבל שום אור, שזהו הגלות האחרון של הנשמה, שגם תשובה אינה מועילה לו, אתמר בה ותגל מרגלותיו, ותגל היא מלשון גלות, ומרגלותיו פירושו רגלים, היינו שנתגלתה מתחת רגליו, ותשכב שכיבת לעפרא בלי רוח חיים, ווי ליה לבר נש דנשמתיה נחיתת תחות רגלוי דבההוא זמנא אתמר במזליה, היינו בשורש נשמתו נפלה לא תוסיף קום, כי כל כליו נפגמו ואינם ראויים לקבל שום אור ושוכב כמת בלי רוח חיים.
אמנם יש לדעת, שמה שאומרים שמדת הדין הקשה של המלכות דצמצום א׳, בכל מקום שמגיעה, מבריחה את כל האור ממנו, הוא רק בבחינת הקו השמאל, שמשם נמשכת חכמה, משא״כ בקו הימין שממנו נמשכים חסדים בלבד, אין מדת הדין פוגמת בו כלום, משום שעל אור החסדים לא היה צמצום מעולם, רק על אור החכמה לבד, ונמצא שאחר שמדת הדין הקשה נאחזת בכל חמש המדרגות חג״ת נ״ה של קומת הנשמה, אז מסתלקים כל האורות חג״ת נ״ה של הקו השמאל בלבד, והקו הימין לא רק שאינו נפגם, אלא הוא עוד מתחזק מזה, כי נצח את המחלוקת, שהרי קו השמאל נתבטל ומוכרח להכלל עתה בקו הימין, וזה אומרו ולית עילוי וסלוק אלא בידא דקב״ה, דאזיל שמא קדישא, היינו המלכות שנקראת שם, שבה שורש הנשמות לימינא ואוקים לה.
וכן היה בגלות מצרים, כי דוגמת הפרט של האדם החוטא, כן הוא בכללות ישראל, שיש צדיקים הנאחזים בימין, ויש רשעים המגבירים בחטאם את קו השמאל, וכלל ישראל נדון אחר רובו, ואם הרוב הם רשעים, אז מתגבר הקו השמאל ורוצה לבטל את הימין, אז האומות הנמשכים מקו השמאל מקבלים כח לרדות בישראל ולענותם, שז״ס כל הגליות, אמנם אחר שהרשעים הגבירו בחטאם עד שגילו מדת הדין בכל המדרגות עד החסד אז נתרוקן קו השמאל, ואין לו כח לעמוד בפני עצמו והוא נכלל בימין, וכיון שנתבטל הקו השמאל, מתבטלים כל העונשים ונתבטל כוחם של מצרים לשעבד את ישראל, ואז נאמר ימינך ה׳ נאדרי בכח ימינך ה׳ תרעץ אויב, כי אחר שנתגלתה מדת הדין ונתבטל כח השמאל ונכלל בימין, אז נתבטל כח הרשעים וכח המצרים הנאחזים בשמאל, והימין נתחזק ונצח את המחלוקת. וכמו שהיה בגלות מצרים כן יהיה לעתיד בשעה שיגאל אותנו מכל האומות ששום אומה ולשון לא תוכלנה עוד לשעבד את ישראל, כמו שכתוב נשבע ה׳ בימינו ובזרוע קדשו וגו', דהיינו בהתגברות כח הימין שנצח המחלוקת, והשמאל נכלל בימין. וזה אומרו (באות קצ״ב) ורזא דמלה ליני הלילה וגו', הנאמר אצל רות שה״ס המלכות שהיא דין, וגאלתיך וגו' אנכי, דאיהי אימא עלאה, היינו בינה נוקבא דאבא עלאה, ונודע שאו״א עלאין מאירים בחכמה דימין, שה״ס חסדים שהם עדיפים וחשובים יותר מחכמה, כמו שיתבאר להלן, אנכי דיציאת מצרים, שנאמר אז ימינך ה׳ נאדרי בכח וגו׳ אשר פעולת גלוי מדת הדין על המצרים, הוא כעין שבועה שלא יוכלו עוד המצרים לשעבד את ישראל לעולם, וז״ש כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראותם עוד עד עולם. (עיין זהר פרשת ויקרא אות ת״ט ובסולם שם מאמר נשבע ה׳ בימינו).