זהר

קצא) בתר דאתבריאו רוחין, אשתארו אינון רוחין, בתר רחייא דנוקבא דתהומא רבא, ליליא דשבתא ויומא דשבתא, כיון דנפק קדושתא דיומא, ולא אשתלימו, נפקו לעלמא, ושטאן לכל סטרין, ובעיא עלמא לאתנטרא מנייהו. דהא כדין כל סטר שמאלא אתער, ואשא דגיהנם מלהטא, וכל אינון דבסטר שמאלא, אזלין ושטאן בעלמא, ובעאן לאתלבשא בגופא, ולא יכלין, כדין בעינא לאסתמרא מנייהו ואתקינו שיר דפגעים, בכל שעתא דדחילו דלהון שריא בעלמא.

פירוש הסולם

קצא) בתר דאתבריאו רוחין אשתארו אינון רוחין בתר רחייא דנוקבא דתהומא רבא ליליא דשבתא ויומא דשבתא: אחר שנבראו הרוחות נשארו הרוחות ההם אחר הרחים של הנוקבא דתהום הגדול. פירוש. הקליפה כנגד הבינה נקראת תהומא רבא. והקליפה שכנגד המלכות נקראת תהומא זוטא. ובכל אחת מהן זכר ונקבה, שהזכר נקרא רכב, והנקבה נק' רחים. ואחר שנבראו הרוחות והשדים, תכף קידש היום, שהרי לא הספיק לעשות להם גופים. ובשבת כל דינין מתעברין מינה, שאז עולה המלכות לבינה ונעשית כמוה, לכן נמשך כח שליטה מהבינה שהכניס אלו הרוחות הפגומים למקום הנוקבא דבינה דקליפה, דהיינו בתר רחייא דנוקבא דתהומא רבא, אשר קליפה זו נכנעת לגמרי תחת המלכות דקדושה, וע"כ נעלם כל הפגם שבהרוחות, כל זמן היותם תחתיהם. כיון דנפק קדושתא דיומא ולא אשתלימו, נפקו לעלמא, ושטאן לכל סטרין, ובעיא עלמא לאתנטרא מנייהו, כיון שיצא קדושת היום, דהיינו במוצאי שבת, והרוחות לא נשלמו, הם יוצאים לעולם ומשוטטים לכל רוח, ובני העולם צריכים להשמר מהם. דהא כדין כל סטר שמאלא אתער, ואשא דגיהנם מלהטא, שהרי אז נתעורר כל צד השמאל והגיהנם אש לוהט, וכל אינון דבסטר שמאלא אזלין ושטאן בעלמא ובעאן לאתלבשא בגופא ולא יכלין, כדין בעינא לאסתמרא מנייהו, וכל אלו שמצד שמאל הולכים ומשוטטים בעולם, ורוצים להתלבש בגוף ואינם יכולים, אז צריכים להשמר מהם. (והביאור עי' בהקדמת הזהר דף רל"ג ד"ה ומקשה) ואתקינו שיר דפגעים, בכל שעתא דדחילו דלהון שריא בעלמא. ותקנו חז"ל, לומר שיר של פגעים, דהיינו ​יושב בסתר, בכל שעה שיראה שלהם שורה בעולם.