זהר

קצא) ובצלותא דשחרית אריה נחית לקבלא צלותא, בדרועוי וגדפוי' דארבע גדפין לכל חיה דא מיכאל. ובצלותא דמנחה שור נחית לקבלא בקרנוי וגדפוי, ודא גבריאל.

פירוש הסולם

קצא) ובצלותא דשחרית אריה נחית לקבלא צלותא, בדרועוי וגדפוי, דד' גדפין אית לכל חיה, דא מיכאל: ובתפלת שחרית יורד האריה לקבל התפלה בזרועיו וכנפיו, כי ד' כנפים יש לכל חיה, וזהו מלאך מיכאל. ובצלותא דמנחה, שור נחית לקבלא צלותא בקרנוי וגדפוי, ודא גבריאל, ובתפלת המנחה, יורד השור לקבל התפלה, בקרניו וכנפיו, וזהו מלאך גבריאל.
ביאור הדברים. כי תפלה ה"ס הנוקבא, שעל ידי תפילותינו אנו מקרבים אותה להזווג עם ז"א בעלה. וסוד ג' התפלות הן כנגד ג' קוין שלה, שתפלת שחרית ה"ס קו ימין, שהוא חסד. ותפלת המנחה ה"ס קו שמאל, שהוא גבורה. ותפלת ערבית ה"ס קו אמצעי שהיא תפארת. וז"ס שאברהם תיקן תפלת שחרית, שה"ס החסד. ויצחק תפלת המנחה, שה"ס הגבורה. ויעקב תפלת ערבית, שה"ס ת"ת.
ונתבאר לעיל, (דף פ"ד ד"ה פני אדם עש"ה) שאין הנוקבא עולית מעצמה אל הזווג אלא שיש ד' חיות הנושאות את הכסא, שהיא הנוקבא, אל הזווג עם ז"א. שהן מכונות: אריה שור נשר אדם. וזהו למעלה מחזה דזו"ן, ולמטה מחזה, הן בסוד שנא"ן. (כנ"ל דף פ"ה ד"ה ביאור עש"ה כי אין להכפיל דברים). והנה בג' תפלות של ימות החול נמצאות חיות תתאין שנא"ן שהן נושאות את הנוקבא לזווג, וביום השבת החיות עלאין שמחזה ולמעלה נושאות אותה אל הזווג. ואומר כאן, שאלו ג' החיות תתאין אריה שור נשר, מכונות מיכאל גבריאל אוריאל נוריאל.
וזהו אמרו, ובצלותא דשחרית, אריה נחית לקבלא צלותא וכו' דא מיכאל. כי בשחרית הזווג הוא בבחינת קו ימין שהוא חסד, וע"כ יורד האריה לקבל התפלה ולהעלותה לזווג, כי אריה ה"ס חסד, וה"ס מלאך מיכאל. ובצלותא דמנחה שור נחית לקבלא צלותא וכו' ודא גבריאל, כי בתפלת המנחה הזווג הוא בבחינת קו שמאל שהוא גבורה, וע"כ יורד השור לקבל התפלה ולהעלותה, לזווג, כי שור ה"ס גבורה, וה"ס מלאך גבריאל. ובצלותא דערבית נשרא קא נחית וכו' לקבלא בגדפהא צלותא דליליא ודא נוריאל, ובתפלת ערבית הזווג הוא בבחינת קו אמצעי שהוא ת"ת, והיינו רק מבחינת הגבורה דקו אמצעי, הנקרא נוריאל, וזה שאומר, הנשר, יורד לקבל התפלה ולהעלותה לזווג, שהוא קו אמצעי ת"ת, אלא בבחינת נוריאל שבנשר. ולא מבחינת אוריאל שבנשר והוא מטעם, כי בלילה הוא זמן הדינים שבנשר והגבורות הבאים מכח בחינה ג' של הנוקבא, שה"ס תפלה לעני כנ"ל שה"ס רשות בלא בעלה, (כנ"ל בדף קס"ט ד"ה ביאור) ואין הגבורות אלו נמתקין שתהא ראויה לזווג, אלא בהגבורות שלמעלה, שהם באים מסוד נקודת החירק שבבינה, שה"ס צד שמאל דת"ת, כלומר בחינת המסך דחירק שעליו יוצאת קומת החסדים המכריע בין ב' הקוין ימין ושמאל, שמבחינת קומת החסדים שבו, נמשך המלאך אוריאל ומבחינת כח הדין שבהמסך נמשך המלאך נוריאל. ולפיכך אין תפלת ערבית נמתקת שתהיה ראויה לזווג, זולת ע"י המלאך נוריאל, כי הגבורות שלו כבר נמתקו בהבינה, במדת הרחמים. ועליו אומר הכתוב כנשר יעיר קנו וגו' כמ"ש בהקדמת הזהר דף ל"א בד"ה ודא הוא פדות, עש"ה.