זהר

קצא) ת"ח, בשעתא דעקים ההוא חויא, לאדם ולאתתיה, דאקריב לאתתא, ואטיל בה זוהמא, ואתפתא ביה אדם, כדין אסתאב עלמא, ואתלטיא ארעא בגיניה, וגרים מותא לכל עלמא, וקיימא עלמא לאתפרעא מניה. עד דאתא אילנא דחיי, וכפי על אדם, וכפייא ליה לההוא נחש דלא ישלוט לעלמין, על זרעא דיעקב.

פירוש הסולם

קצא) ת"ח בשעתא דעקים וכו': בוא וראה בשעה שהנחש רמה את אדם ואשתו, שקרב לאשתו והטיל בה זהמא, ונתפתה בה אדם, אז נטמא העולם, ונתקללה הארץ בשבילו, וגרם מיתה לכל העולם, והעולם היה עומד להפרע ממנו. עד שבא עץ החיים, וכפר על אדם, והכניע את הנחש, שלא ישלוט על זרעו של יעקב לעולם.