זהר

קצא) ת"ח כמה דשכינתא לא אתגליא, אלא באתרא דאתחזי לה, אוף הכי לא אתחזי ולא אתגליא, אלא בב"נ דאתחזי לה. דהא מן יומא, דסליק על רעותיה דלוט, לאתהפכא בסרחניה, אסתלקת רוחא קדישא מאברהם. וכד אסתלק לוט מניה, מיד שרא רוח קודשא בדוכתיה. הה"ד, וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'.

פירוש הסולם

קצא) תא חזי כמה וכו': בוא וראה, כמו שהשכינה אינה מתגלה אלא במקום הראוי לה, כן אינה נראית ואינה מתגלה אלא לאיש הראוי לה, שהרי מיום שעלה ברצונו של לוט להתהפך בחטאו. נסתלק רוח הקדש מאברהם, וכשלוט נפרד ממנו, מיד שרה רוח הקדש במקומו, דהיינו על אברהם, וזהו שכתוב,​ וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'.
ביאור המאמר, כי ידעת שכל מדרגה נחלקת לפנימיות וחצוניות, ששורשו של התחלקות הזה, ה"ס עלית ה"ת לעינים, ונעשה סיום חדש בסיום גלגלתא ועינים שה"ס פרסא. ואח"פ יצאו לחוץ מהמדרגה. (עי' בפתיחה לחה"ק אות ע"ז) ולפיכך הכלים שלמעלה מפרסא שנשארו בהמדרגה נקראים פנימיות, והכלים שיצאו למטה מפרסא נקראים חיצוניות, או אחורים, עש"ה, ואע"פ שבעת גדלות מוחזרים הכלים החצונים שלמטה מפרסא אל המדרגה, עם כל זה. כיון שז"ת דאצילות, שהם זו"ן, אינם נשלמים רק בדרך עליה להמקום שלמעלה מחזה, שה"ס השלמת התחתון בעליון, ואינם נשלמים במקומם עצמם, בהמקום שמחזה ולמטה, כמו שנתבאר באורך בפתיחה לחכמת הקבלה, מאות קל"ד עד אות קמ"ד, עש"ה, ע"כ נחנים תמיד הכלים בינה ותו"מ שמחזה ולמטה לבחינת חצוניות, כי לא יוכלו להתברר ולהשתלם מטרם גמר התקון, כי אז יקבלו הזו"ן השלמה דמין הב' כמ"ש באות קל"ג.
וזהו ההפרש מנשמת ישראל לאומות העולם, כי ישראל נמשכים מבחינת כלים דפנים, והם ראוים לקבל אורות שלמים גם מטרם גמר התקון. אבל אומות העולם נמשכים מבחינת כלים החצונים, וע"כ לא יוכלו לקבל שום שלמות מטרם גמר התקון, ועד"ז נחלקו העולמות לפנימיות וחיצוניות. וארץ ישראל, ה"ס כלים דפנים מבחינת העולם. וחוץ לארץ הם כלים דחיצוניות. וע"כ אין שלמות בחוץ לארץ מטרם גמר התקון, כי אז נאמר​ והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'. וכן ​ומלאה הארץ דעה וגו'. אבל מטרם גמר התקון. אין שלמות רק בהכלים דפנים מהעולם בלבדם, שהם סוד ארץ ישראל.
וזה אמרו, ארעא דישראל לא שליט עלה ממנא אחרא בר קב"ה בלחודוי. כי ארץ ישראל להיותה מבחינות כלים דפנים, קבלה תקון גם בזמן הזה, בסו"ה​ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה וגו' והשכינה מתגלית בה. מה שאין כן בחוץ לארץ, כי נתנה לשליטת ע' שרים, שגם הם בחינת חיצוניות מהקדושה, דהיינו שנמשכים מכלים החצונים שאין להם שום שלמות מטרם גמר התקון, ולפיכך עוד לא נתקים, והיה ה' למלך על כל הארץ, אלא בארץ ישראל לבד.
וז"ש כמה דשכינתא לא אתגליא אלא באתרא דאתחזי לה, דהיינו בארץ ישראל. אוף הכי וכו' בבר נש דאתחזי לה וכו', דהיינו שיהיה נשמר מלעורר הזווג בחיצוניות הנוקבא, שהיא בהמקום שלמטה מחזה, כי אז הוא מפריד הנוקבא מז"א, והשפע הולכת לחוץ לארץ, אל ע' שרים של אומות העולם שהם בעלי הכלים החיצונים המתאוים לאותו השפע. וז"ש (באות קפ"ה) ובשעתא דחאבו והוו מקטרן לטעוון אחרנין וכו', דהיינו שעוררו זווג בכלים החצונים של הנוקבא והמשיכו השפע ממעלה למטה, שאז הולכת השפע לאלהים אחרים כנ"ל. . וכדין שלטו שאר עמין וכו', כי השפע הגיע לע' שרים שלהם. ובג"כ כלהו ינקין מן שכינתא דאתקריבת גבייהו, כי הכלים החצונים של השכינה, קרובים לאומות העולם, כי רק הם מקבלים מהם כנ"ל. ובדרך הזה תבין כל המאמר.