זהר

קצא) ת"ח, כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. מ"ט. בגין דאיהו אתר, דכל יומין ושנין דעלמא ביה תליין, ברזא דאינון דרגין דרמיזין באחד, ואינון עשרה, וכלהו חד, ואתערו ביה חברייא ואמרו ובדל"ת, ושפיר, בגין דהאי אתרא דדל"ת היא, ולית לה נהורא מדילה, ובעי ב"נ לארכא בה, ולאמשכא לה ברכאן, מאינון שית סטרין, שית בנין עלאין ע"י דצדיק.

פירוש הסולם

קצא) מ"ח כל המאריך וכו': בוא וראה, כל המאריך באחד, מאריכים לו ימיו ושנותיו. מהו הטעם. משום שהוא המקום, שכל הימים והשנים של העולם תלוים בו, דהיינו שתלוים בסוד המדרגות הרמוזות באחד, שהן עשר (כנ"ל אות קפ"ז). דהיינו כתר חכמה בינה, וחג"ת נה"י דז"א, והמלכות המקבלת מהם. וכולן אחד. והעירו בו החברים, ואמרו, שבד' דאחד צריכים להאריך. ויפה הוא. משום שאותו מקום שהוא המלכות, הוא של הדלת, דהיינו דלות ועוני, ואין לה אור משלה, וצריך האדם להאריך בה, ולהמשיך לה ברכות מאלו ששה קצוות, ששה בנים עליונים, שהם חג"ת נה"י דז"א, ע"י הצדיק, שהוא יסוד דז"א.