זהר

קצא) ותו, דאיהו אתרי בהו, כל יומא ויומא, ולא קבילו מניה, וקיים בנפשיה, קרא דכתיב, ואתה כי הזהרת רשע וגו'. וכתיב ואתה את נפשך הצלת. מכאן כל מאן דאזהר לחייבא, אע"ג דלא קביל מניה, הוא שזיב ליה לגרמיה, וההוא חייבא אתפס בחוביה. ועד כמה יזהר ליה, עד דימחי ליה. הא אוקמוה חבריא.

פירוש הסולם

קצא) ותו דאיהו וכו': : ועוד שהוא התרה בהם כל יום ויום ולא קבלו ממנו, וקיים בנפשו המקרא שכתוב, ​ואתה כי הזהרת רשע וגו' וכתיב ואתה את נפשך הצלת. מכאן, כל מי שמזהיר את הרשע, אע"פ שלא קיבל ממנו, הוא הציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו. ושואל, ועד כמה מחויב להזהיר אותו ואומר עד שיכנו. וכבר בארוהו החברים.