זהר

קצא) ולפום שעתא תב לגבייהו, אמר לון, זמינא הוינא למיעאל, והוו כלהו בעטורא חדא, דדייני דינא דחד בר נש, דקאים על פתחא דגן עדן, ואינון כרובין אחידו ביה, ולא שבקו ליה למיעאל תמן, והוה בצערא בינייהו, וצווח צווחין על גבי פתחא, ושמעו כולהו צדיקייא דתמן, והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי, למיעאל לגבי מלכא משיחא, לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו, ודא חבראי אצטריך למהך תמן, דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי. דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא, ויהב לר׳ שמעון. אמר, טול דא, ועיין במה דתמן, עד דניתי גבך, פרחו תרווייהו.

פירוש הסולם

קצא) ולפום שעתא תב וכו׳: וכרגע, חזר אליהם. אמר להם, מוכן הייתי להכנס והיו כולם בעגול אחד, דהיינו שהיו יושבים בעגול, שהיו דגים דין של אדם אחד שעמד על פתח גן עדן, והכרובים אחזו בו, ולא נתנו אותו להכנס שמה, והיה בצער ביניהם, וצעק צעקות בפתח, ושמעו כל הצדיקים אשר שם. ועתה נתאספו כל בני הישיבה להכנס למלך המשיח לעיין בדינו. ובאתי להודיע לכם. וחברי זה, צריך ללכת שמה, כי כרוז עבר בין כל בני הישיבה, שיהיו מתאספים לקראת המשיח. לקח כתב אחד ונתן לר׳ שמעון, אמר קח את זה, ועיין במה שכתוב שם, עד שנבא אליך. פרחו שניהם.