זהר

קצא) רבי אבא הוה יתיב קמיה דרבי שמעון, אמר ליה, הא זמנין סגיאין שאילנא על האי שופר, מאי קא מיירי, ועד כאן לא אתיישבנא ביה. אמר ליה, ודאי האי הוא ברירא דמלה, דישראל בעיין ביומא דדינא, שופר, ולא קרן. בגין דקרן הא אתיידע באן אתר איהו, ולאתדבקא דינא לא בעינא. אבל הא תנינן, במלין ובעובדא, בעינן לאחזאה ולאתערא מלין סתימין.

פירוש הסולם

קצא) רבי אבא הוה וכו': ר"א היה יושב לפני רבי שמעון, אמר לו, הרי הרבה פעמים שאלתי על ​שופר הזה, מה הוא ענינו. ועד עתה עוד לא נתישבתי בו. אמר לו ודאי זה הוא בירורו של הדבר. כי ישראל צריכים ביום הדין, שופר ולא קרן, כי קרן, הרי נודע באיזה מקום הוא, שהוא רומז על המלכות, שהיא בחינת דין, ואין אנו צריכים לעורר דין. משא"כ שופר רומז על הבינה, שהיא רחמים. אמנם למדנו, אשר בדבור ובמעשה צריכים להראות ולעורר דברים סתומים. דהיינו בתקיעת שופר, ובברכתה.