זהר

קצא) ה׳ עלאה אחיד תרעוי בגלופי תכסיסין, אחדא בנהירו אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין סתימין. סליק ה׳, ואתעטר חמשין זמנין, לן' תרעין קיימין דקיימין. כד אתגלף בעטתי, נהרין אנפין דמלכא, וא״ו אתפשט לע״ב גליפין.

פירוש הסולם

קצא) ה׳ עלאה אחיד וכו׳: עתה מפרש ג׳ הקוין שבבינה ואיך כל אחת נקשרת בי׳ שהיא חכמה. ואומר, ה׳ עליונה שבשם הויה, שהיא בינה, אוחזת שעריה, דהיינו נ׳ שערי בינה שלה, בחקיקות תכסיסים, דהיינו חקיקות מסודרות, שה״ס העלאת המלכות לבינה, והורדתה בחזרה למקומה, שמזה יוצאים ג׳ קוין בבינה (כנ״ל באות קס״א) ואז, אוחזת בהארת אלף וחמש מאות ושבעים אכסדרות סתומות. אלף ה״ס חכמה, וקו ימין. וחמש מאות ה״ס בינה וקו שמאל, ושבעים ה״ס הדעת, קו האמצעי. ומצד שהמוחין אלו הם שורשים להארת החכמה, הם נקראים אכסדרות, שהן פתוחות לכל עבר. ומצד שאין כאן מקום הארתם כי בבינה שולט החסד ולא החכמה, הן נבחנות לםתומות, כי לא יפתחו אלא במלכות, ששם מקום שליטתם. וכל ג׳ קוין האלו הם החכמה שבבינה, וקו ימין שלה, הוכלל מג׳ קוין. ואח"כ עולה הה׳. שהיא בינה, ומתעטרת חמשים פעמים, לחמשים שערי בינה שלה, שהם קיום של כל קיום. שה״ס הבינה של הבינה, ובחינת קו שמאל שלה, שהוא שורש כל המוחין הנקראים קיום. וכאשר נחקקה, הבינה, בעטרותיה, דהיינו ב׳ עטרין שלה שה״ס הדעת שלה, מאירים מכאן פני המלך, שהוא ז״א. כי כל האורות דז״א נמשכים מב׳ עטרין אלו, בסוד תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא (כנ״ל ב״א דף רפ״ז ד״ה תלת) והו׳ מתפשטת באלו האורות, לע״ב חקיקות, דהיינו השם ע״ב. כי הו׳ כוללת ו׳ קצוות חג״ת נה״י, ובכל קצה מאירות י״ב בחינות, שה״ס חו״ב תו״מ שבכל אחת ג׳ קוין, וששה פעמים י״ב הם ע״ב. ונתבאר איך ג׳ קוין חב״ד דבינה נקשרים בחכמה.
המוחין דחכמה מכונים אלף, בסו״ה ואאלפך חכמה. המוחין דבינה מכונים חמש מאות ע״ש ה׳ ספירות שלה חג״ת נ״ה, שספירותיה בסוד מאות. ומוח הדעת מכונה שבעים, ע״ש חג״ת נהי״ם שלו, כי ספירות דז״א בסוד עשרות. ומה שאנו חושבים בבינה רק חג״ת נ״ה, ולא יסוד ומלכות, הוא מטעם כי בינה עד הוד התפשטותה, ולא יותר. הדעת נבחנת לשתי עטרין, כי חג״ת נה״י שבדעת הם עיטרא דחסד, והמלכות שבדעת היא עיטרא דגבורה.