זהר

קצא) ונשמתא בגלותא בתראה, אתמר בה ותגל מרגלותיו ותשכב שכיבת לעפרא, ווי ליה לבר נש דנשמתיה נחיתת תחות רגלוי, דבההוא זמנא אתמר במזליה, נפלה לא תוסיף קום, ולית ליה עילוי וסלוק, אלא בידא דקב״ה, דאזיל שמא קדישא לימינא, ואוקים לה.

פירוש מעלות הסולם

קצא) ונשמתא בגלותא בתראה וכו׳: והנשמה בגלות האחרון, היינו בעת שמלובשת בקליפות, נאמר בה, ותגל מלשון גלות, מרגלותיו ותשכב, שוכבת לעפר. אוי לו לאדם שנשמתו יורדת תחת רגליו, שבעת ההיא נאמר במזלו שהוא שורשו, נפלה לא תוסיף קום, ואין לו עלייה וקימה מעצמו, אלא ביד הקב״ה, שמוליך השם הקדוש שהוא מלכות הנקראת שם, שממנה מחצב הנשמות לימין ומוקים לה להנשמה.