זהר

קפ) מהו שבת. אי תימא בגין שביתה, דכתיב כי בו שבת, יאות הוא. אבל רזא דמלה, כיון דסלקא האי נקודה, ונהורא נהיר, כדין מתעטרא איהי באבהן, כיון דמתעטרא איהי באבהן, כדין אתחברת ואתאחדת בהו, למהוי חד, ואקרי כלא שבת. שבת: ש', בת. ש' הא אוקמוה, רזא דתלת אבהן, דמתאחדן בבת יחידה, ואיהי מתעטרא בהו, ואינון בעלמא דאתי. וכלא איהו חד. ודא איהו ש' בת, למהוי כלא חד.

פירוש הסולם

קפ) מהו שבת וכו': שואל, מהו שבת. דהיינו למה נקראת בשם שבת. אם תאמר משום השביתה, שכתוב, כי בו שבת, יפה הוא. אלא סוד הדבר, כיון שעלתה נקודה זו ואורה מאיר, אז היא מתעטרת באבות, שהם חג"ת דז"א, כיון שהיא מתעטרת באבות, אז היא מתחברת ומתאחדת בהם להיות אחד, ונקרא הכל שבת, דהיינו המלכות עם האבות ביחד נקראים שבת, שבת, היא אותיות ש' בת, ש' הרי העמידוה שה"ס שלשה אבות המתאחדים בבת יחידה שהיא המלכות, כי ג' ווין שבש' רומזים על ג' אבות, חג"ת. והיא שנקראת בת מתעטרת בהם. והם, האבות מתעטרים בעולם הבא, שהיא בינה. והכל הוא אחד. וזהו ש' בת, שיהיו הכל אחד.
פירוש. אין המלכות מקבלת חכמה אלא בעלותה מחזה ולמעלה דז"א, ששם חג"ת שלו, ויש בזה ב' מצבים, א) כשהוא בסוד ב' מאורות הגדולים. (כנ"ל בראשית א' דף ק"ד ד"ה את ע"ש) שאז קומתם שוה, באופן שאין זה צריך לזה ואין מקבלים זה מזה, חג"ת דז"א מקבלים מקו ימין דאמא, דהיינו חסדים. והמלכות מקבלת מקו שמאל דאמא, דהיינו חכמה. ומצב הזה נבחן לאחורים, כי החכמה להיותה לבדה בלי חסדים אינה מאירה כמ"ש שם. ומצב ב' הוא, שכבר ירדה המלכות לבחינת מחזה ולמטה דז"א, שאז מקבלת חסדים, ואחר שיש לה חסדים, הז"א מעלה אותה לחג"ת שלו, ששם מאיר השם ע"ב דויסע ויבא ויט, ומקבלת מהם חכמה. ומצב זה נבחן למוחין דפנים בפנים.
וזה אמרו, כיון דסלקא האי נקודה, ונהורא נהיר, כיון שעולה לחג"ת אחר שאור החסדים מאיר בה, דהיינו במצב ב' דפב"פ, כדין מתעטרא איהי באבהן, וכו', דהיינו שמקבלת מהם חכמה מהשם ע"ב שבהם, כדין אתחברת ואתאחדת בהו למהוי חד. דהיינו לא כמצב הא' דאחורים, שהיו נפרדים זה מזה, שחג"ת היו מקבלים חסדים מקו ימין דאמא, והמלכות היתה מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא, אלא עתה במצב הב' היא מתחברת ומתאחדת עם החג"ת להיות עמהם אחד, וז"ש ואיהי מתעטרא בהו, בחג"ת, ואינון, החג"ת, מתעטרים בעלמא דאתי כלומר שעתה אין המלכות עצמה מקבלת החכמה מעולם הבא, שהוא בינה, כמו במצב הא', אלא המלכות מקבלת החכמה מחג"ת דז"א. והחג"ת, הם המקבלים החכמה מעולם הבא, ומשפיעים למלכות. וז"ש, ודא איהו ש' בת, למהוי כלא חד. דע"כ מרומזים האבות, שה"ס ש', והמלכות שה"ס בת, בשם אחד שבת, להורות, שהם עתה במצב הב', אחד, ולא נפרדים במצב הא'. וז"ס שבת.