זהר

קפ) חכו, באתוון רשימן, דמתגלפן בעטרוי גליפין אחה"ע בגרון. א', דטריד מלכין, ומהעדא מלכין, ומהקם מלכין. ח', דטריד ונחית, וסליק ועטיר, כביש באשא גליף ברוחא. ה' יניקה דאימא, סטיר לנוקבא, אתפשט לנוקבא רבא, בתיאובתא דקרתא קדישא, מתקטרי אתרין דא בדא. כד"א, הר המור גבעת הלבונה. ע' טיהרא דטיפסא, גליפא בטיפסא, רהיטין דענפין מתאחדן, לסטרוי לרוחין גליפין.

פירוש הסולם

קפ) חכו באתוון רשימין וכו': חכו ממתקים, הוא מחמת האותיות הרשומות שהן נחקקות בו בעטרותיהן. כלומר, שהמתיקות של החיך באה מחמת שנחקקות בו אותיות בסדר ג' קוין ומלכות המקבלתם, שסדר הזה מעטר אותן בעטרות. האותיות אחה"ע נחקקות בגרון, כל אחת בג' קוין, ג' קוין שבא', קו הימין שבה, מגרש מלכים. קו השמאל, מסיר מלכים ממלכותם. קו האמצעי, מקים מלכים. ג', קוין שבח', קו הימין שבה, מגרש ויורד. קו השמאל עולה ועוטר. קו האמצעי, כובש באש ומחוקק ברוח. ג' קוין שבה', היא יניקה מאמא, כלומר, ממה שהנוקבא מקבלת מאמא, קו הימין דאמא, מכה לנוקבא. מקו השמאל דאמא, הנוקבא מתפשטת לנוקבא גדולה. כלומר שמקבלת ממנו הגדלות לקו שמאל. קו האמצעי דאמא, הוא, כי בתאות העיר הקדושה לחסדים היא מתחברת בקו אמצעי, והמקומות דימין ושמאל נקשרים זה בזה. כש"א, הר המור גבעת הלבונה. ג' קוין של הע', קו ימין שבה הוא, הצחות שבצורת המדרגה. קו השמאל שבה הוא החקיקה שבצורת המדרגה. קו האמצעי הוא, שהענפים הרצים מתאחדים בצדם לרוחות חקוקים. טריד, פירושו מגרש. כי, כים נגרש, מתרגם כימא דטריד (ישעיה נ"ז כ') סטיר, פירושו מכה, מלשון וסטרו על פיו (נדה ל:) טיהרא הוא צחות כנ"ל. טיפסא, פירושו טופס ודפוס, כמו טפוס של תפלה (כלים ט"ז) רהיטין פירושו רצים. תרגום וירץ הוא ורהט (בראשית מ"ח ב').
ביאור הדברים. המאמר הזה בא לבאר בעיקר החיוב והמעלה שבג' קוין, ואיך כל השלמות תלויה בקו האמצעי. וז"ש (באות קע"ט) וכלא מחכאן לפומא דא, בלישן ממלל רברבן וכו', שהוא קו האמצעי, וע"ד כתיב חכו ממתקים וכו'. שכל המתיקות וכל היופי הוא ע"י קו האמצעי, שזולתו שולטים הדינים דקו שמאל. והולך ומבאר אשר האותיות הנחקקות ויוצאות מחיך וגרון, מתרשמים בכל אחת מהן, ג' קוין. והשלמות שבכל אחת מהן היא בקו האמצעי. ועצמותן של האותיות אחה"ע גיכ"ך, אינו מבאר כאן, כי סומך עצמו על מה שביאר אותן באדרא דמשכנא (לעיל משפטים אות תקל"א) וכאן אין לו ענין לבאר, רק ענין ג' קוין שבכל אות, וסגולת קו האמצעי. ונתבאר שם, אשר הא' היא הארת הכתר. והח' היא הארת החכמה. והה' היא הארת אמא למלכות. והע' היא הארת ע' ענפים שבז"א. ומכל אות ואות שבאחה"ע שבגרון, מאיר האות שכנגדו באותיות גיכ"ק שבחיך. ע"ש.
וזה אמרו, גליפין אחה"ע בגרון, שאותיות אחה"ע, נחקקות בג' קוין בגרון. ונודע שקו ימין מתהוה ע"י עלית מלכות לבינה, שמסיימת המדרגה תחת כתר וחכמה, ובינה ותו"מ של המדרגה מורידה לחוץ מהמדרגה. וז"ש א', הקו ימין שבה, טריד מלכין, דהיינו שמגרש ג' ספירות בינה ותו"מ מן המדרגה, ומורידם למדרגה שמתחתיה. והקו שמאל שבה, ומהעדא מלכין, שביציאת הקו שמאל נעשה חשך בהמדרגה (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק) שבזה הוסר מלכותם כליל. וכיון שהא' היא הארה הכתר, שהוא חסדים, ע"כ אינו מדבר כלל ממעלת הארת החכמה שבשמאל, כי החכמה אינה מאירה כאן, אלא שמדבר רק מגרעון של קו השמאל. והקו האמצעי שבה, ומהקם מלכין, כי כשבא קו האמצעי וכולל קו שמאל וימין זה בזה אז חוזר האור להמדרגה, וגם ג' מלכים בינה ותו"מ שנגרשו וחזרו, מתתקנים, ונמצא שהמלכים הוחזרו והוקמו על כנם.
ואחר שביאר ג' קוין שבא', שהיא הארת הכתר. הוא מבאר ג' קוין שבח', שהיא הארת החכמה. וז"ש, ח' הקו ימין שבה, דטריד ונחית, שהוא מגרש הכלים דבינה וחו"מ, כנ"ל. ונשאר בהארת כתר וחכמה בקומת חסדים. והארתה יורדת, דהיינו שמאירה ממעלה למטה כדרך אור החסד. והקו שמאל שבה, וסליק ועטיר, שהארת השמאל שהוא חכמה עולה ממטה למעלה ומעטר המדרגה בג"ר. והקו האמצעי שבה, כביש באשא גליף ברוחא, כי קו האמצעי כובש ומכניע את האש שבקו שמאל ע"י מסך דחירק שבו, וחוקק הרוח חכמה שלא יאיר אלא בו"ק ולא בג"ר.
ועתה מבאר ג' הקוין שבה', שהיא הארת אמא למלכות. וז"ש. ה', היא יניקה דאמא, כלומר יניקת אמא לנוקבא שהיא מלכות. הקו ימין שבה, סטיר לנוקבא, דהיינו שממעט הנוקבא לבחינת קטנות. מכח עלית המלכות לבינה. והקו שמאל שבה, הוא אתפשט לנוקבא רבא, דהיינו שמחזירה לבחינת גדלות, ע"י הוצאת המלכות מבינה. והקו אמצעי שבה, הוא, כי בתיאובתא דקרתא קדישא, בהשתוקקות המלכות לחסדים, כי הנוקבא נקראת עיר הקדושה, מתקטרי אתרין דא בדא, נקשרים המקומות של ימין ושמאל על ידי קו האמצעי זה בזה. כד"א הר המור גבעת הלבונה. אשר הר המור, שהוא אדום, הוא החכמה שבקו שמאל שלה. וגבעת הלבונה, שהיא לבנה, הוא החסדים שבימין שלה, שהם נכללים ומיוחדים זה בזה ע"י קו האמצעי (ועי' משפטים אות תקל"א).
ועתה מבאר ג' הקוין שבאות ע', שהיא הארת ע' ענפים שבז"א. וז"ש, ע', הקו ימין שבה, הוא טוהרא דטופסא, כל הצחות שבמדרגתו, כי ז"א הוא בעיקר בחינת ימין. והקו שמאל שבה, הוא גלופא דטיפסא, דהיינו החקיקה שבמדרגה, שעם יציאת השמאל נחשך המדרגה. והקו האמצע שבה, הוא רהיטין דענפין מתאחדן לסטרוי, לרוחין גליפין, שהענפים הרצים, דהיינו הארת השמאל שבע' ענפים, הנקראים רצים, בסו"ה והחיות רצוא ושוב. הם מתאחדים ע"י קו האמצעי לצדדיו, דהיינו בהענפים שמצד ימין, לרוחות חקוקות, דהיינו שנחקקו על ידי זה להאיר רק בו"ק דחכמה שנק' רוח חכמה.