זהר

קפט) והואיל וקיימא עמיה דבר נש, אצטריך ליה לנטרא ליה. וע"ד כתיב ושמרו בני ישראל. את השבת, שבת דא, הוא ההיא נקודה תתאה. את השבת, דא הוא האי רוחא, אתפשטותא דההיא נקודה. ההוא אתפשטותא, כד אתוסף קדושן וברכאן מלעילא, על ההיא נקודה, אתנהיר כלא, ואתעביד רוחא נהירא בכל סטרין, אתפלג לעילא ונהיר. ואתפלג לתתא ונהיר. ודא הוא דכתיב ביני ובין בני ישראל חולק אחסנא אית לן כחדא.

פירוש הסולם

קפט) והואיל וקיימא עמיה וכו': וכיון שנמצא עם האדם, צריכים לשמרו, וע"כ כתוב, ושמרו בני ישראל את השבת. שבת זה, היא נקודה תחתונה, שהיא מלכות. את השבת, זה הוא רוח הזה, שהוא התפשטות של נקודה ההיא, התפשטות ההוא, כשנתוסף קדושה וברכות מלמעלה על נקודה ההיא הואר הכל, וההתפשטות נעשה רוח המאיר מכל הצדדים, חציו מתחלק למעלה ומאיר, וחציו מתחלק למטה ומאיר. וז"ש ביני ובין בני ישראל, דהיינו שהרוח נתחלק בינו לבין ישראל, חלק ונחלה יש לנו יחד.