זהר

קפט) בחלליה דגולגלתא, ג׳ חללין אשתכחו, דשרייא מוחא בהו, וקרומא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא, האי מוחא אתפשט ונהיר לתלתין ותרין שבילין. הה״ד ונהר יוצא מעדן.

פירוש הסולם

קפט) בחלליה דגולגלתא ג׳ וכו׳: בחללו של הגלגלת נמצאים ג׳ חללים שהמוח שורה בהם וקרום דק מכסה עליהם. אבל לא קרום קשה וסתום כמו בעתיק יומין (לעיל אות כ״א) ומשום זה, מוח זה מתפשט ומאיר לל״ב שבילים של חכמה. ז״ש, ונהר יוצא מעדן.
כבר נתבאר לעיל שגלגלתא דז"א מתוקנת בבחינת או״א עלאין, וע״כ יש בה ד׳ מוחין, חכמה, בינה, ימין דדעת, ושמאל דדעת, כי הדעת מחולקת לימין ולשמאל, כי משום שאין שם יחוד קו אמצעי להמשיך חכמה, יש בו היכר בין ימין לשמאל, והם שנים. אבל חללי הגלגלתא הם בחינת ישסו״ת, שהי׳ יוצאת מאויר שלהם, והדעת שהיא קו אמצעי, מיחדת ימין ושמאל, שהם חו״ב, זה בזה, וממשיכה מהם הארת חכמה, וע״כ גם ימין ושמאל שבדעת נעשו אחד, ואין כאן אלא ג׳ מוחין חב״ד, בג׳ חללי גלגלתא. (כנ״ל אות קפ״א).
ונתבאר לעיל (אות כ״ג) שכמו שיש קרום בחזה שבגוף המפסיק בין ג״ר דגוף לו״ק דגוף, כן יש קרום בבחינת חזה שבראש המפסיק בין ג״ר דראש שה״ס הגלגלתא, ובין הו״ק דראש, שה״ס המוחין, אשר בא״א, הוא קרום קשה ואינו נפסק לעולם, דהיינו אפילו בעת גדלות שהמלכות יורדת ממקום בינה והפרסא מתבטלת לשעתו, כדי שחצי המדרגה התחתונה תחזור ותתחבר עם חצי המדרגה העליונה, הנה זה נאמר בשאר הפרצופין ולא בראש דא״א, כי בו אין הפרסה שבראש מתבטלת בשעת הזווג, ואין המוח שבראשו יכול לעלות לבחינת ג״ר שבראש, ולהזדווג עם הגולגלתא מבחינת החכמה שבו. (כמ״ש שם עש״ה) אבל בז״א, הקרום שבראש שבין גלגלתא למוח שלו מתבטל בעת הזווג, ועולה המוח למעלה מקרום, ומתגלות הג״ר שבו. שאלו הג״ר הם חב״ד, והכלים הם ג׳ חללי גולגלתא. וז״ש, ג׳ חללין אשתכחו דשריא מוחא בהו, דהיינו שמתבטל הקרום והמוח שהוא בבחינת מפרסא דראש ולמטה עולה למעלה מפרסא ונעשה לג״ר, שה״ס חב״ד, וז״ש, וקרומא דקיק חפייא עלייהו, כי ע״כ יכלו להעשות ג"ר, משום שהקרום המפסיק הוא דק, והוא כמו מתבטל בסוד הורדת הפרסא והמוח עולה ונעשה לג׳ מוחין חב״ד. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין, כי הקרום שלו אינו נפסק כנ״ל. וז״ש, ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר לל״ב שבילין, הה״ד ונהר יוצא מעדן. כי סוד ל״ב שבילין דחכמה, אינו עצם החכמה דאור ישר כמו מוח דא״א, אלא שהם בחינת בינה שחזרה לראש דא״א ונעשית לחכמה, שעליה כתוב, ונהר יוצא מעדן וגו׳, כי עי״ז שבינה זו יצאה מראש דא״א שנקרא עדן, שקבלה בתוכה המלכות דמדת הדין, ואח״כ חזרה ובאה לראש דא״א שנקרא עדן, נעשתה בינה זו לבחינת חכמה ומשפעת חכמה לז״א. ומשום שאינה עצם החכמה דאור ישר, ע״כ יכולה להתפשט לז״א, וע״כ אין קרום קשה על המוחין דז״א.