זהר

קפט) ובההיא זמנא מתתקנא ירושלם דאיהי לבא, לבא איהו לה״ב המזבח. יכב״ה, כחושבן הל״ב לה״ב הב״ל, לא יכבה בגלותא דאיהי לילה. ואתבניאת ע״י דקב״ה, כד״א בונה ירושלים י״י.

פירוש מעלות הסולם

קפט) ובההיא זמנא מתתקנא וכו׳: ובעת ההיא ירושלים שהיא הלב היינו המלכות, מתתקנת, הלב הוא להב המזבח, מלת יכב״ה עולה בגימטריא כחשבון הל״ב לה״ב הב״ל, לא יכבה בגלות שהוא נקרא לילה. ותבנה ירושלים ע״י הקב״ה, כמו שאתה אומר, בונה ירושלים ה׳.
ביאור הדברים: הנה כמו שז״א עולה לבינה, ונעשה בה לבחינת קו אמצעי, בכח המסך דחירק שלו הממעט לג״ר דשמאל, ומיחד ב׳ הקוים זה בזה, על דרך זה אח״כ, גם ז״א נחשב לימין, ומלכות לשמאל, וצריכים בחינת קו אמצעי שייחד אותם זה בזה, ונשמות ישראל ע״י העסק בתורה ובמצות, מעלים מ״ן בבחי׳ המסך דחירק, ונעשים להם לבחינת קו אמצעי, שע״י הם מתייחדים, ובלי המ״ן אלה, לא היו מתייחדים ז״א ומלכות זה בזה. והנה ז״א נקרא קב״ה, ומלכות ה״ס השכינה, ונקראת ירושלים שהיא לב העולם, (זהר תשא אות צ״ט) ויש בה ג׳ קוים ימין ושמאל אמצע, לפי ג׳ הצרופים הלב הוא הקו הימין, להב הוא קו האמצעי הבל הוא הקו השמאלי, והמ״ן הזה אשר ישראל מעלים, דהיינו המסך דחיריק הוא ע״י המצות שעושים, אבל להדליקו באופן שימעט הג״ר דשמאל, זה נעשה ע״י התורה, כמ״ש (זהר פנחס אות ר״ה) מארי תורה אורייתא דאיהי אדליקת בהון אש, וכן כתוב (גם בזהר בראשית א׳ אות ת״ו) ת״ח לית אתערותא לאתדלקא האי נהורא תכלא, לאתאחדא בנהורא חוורא, אלא ישראל דאינון מתדבקין ביה תחותוי.
וזה אומרו לבא איהו להב המזבח, ששלימות המ״ן שבמלכות הנקראת לבא, איהו להב המזבח, היינו הקו האמצעי שבו המסך דחירק הזובח ומפריד את הג״ר דקו השמאל וממעטו לו״ק שעי״ז הוא מייחדו עם הקו הימין, שהס״מ וחיילתיו חושבים שבכוחם שמשעבדים את ישראל בגלות יכב״ה שהוא כחושבן הלב להב הבל, שג׳ קוים שבלב יכבו ח״ו באחרית הימים, כי חשבון רומז על סיכום וסוף של הענין והמדרגה, אבל עי״ז שטעמה כי טוב סחרה ונתגלה השלימות שבתורה, והאור שמופקד בכל מצוה ומצוה, שה״ס תרי״ג אורות המאירים בתרי״ג אברים של הנשמה, כנ״ל לא יכבה בגלותא דאיהי לילה. ואתבניאת ע״י דקב״ה, ונשלם היחוד של ז״א ומלכות, שה״ס בנינה של ירושלים שהיא מלכות ע״י ז״א שנקרא הוי״ה כד״א בונה ירושלים ה׳.