זהר

קפח) ובג"כ, שמא עלאה איהו רזא בטמירו וגניזו, ולא אדכר אלא בשמא דאיהו באתגלייא. דא אדכר, ודא אגניז. דא באתגלייא, ודא בסתירו, וכל מה דאתגלייא איהו אדכר לעלמין. שמא דגניז איהו ידו"ד, שמא דאיהו באתגלייא איהו אדנ"י, וע"ד אכתוב באתוון טמירין, ואקרי באתוון אלין, ואתכסי דא בדא, למהוי יקרא עלאה טמיר וגניז לעלמין. דכל אורחי דאורייתא הכי הוא, אתגלייא וסתימא. וכל מלין דעלמא בין דעלמא דין, ובין דעלמא דלעילא, כלהו איהו טמיר וגליא.

פירוש הסולם

קפח) ובג"כ שמא עלאה וכו': ומשום זה, שם העליון הוא סוד שבמכוסה וגניזה, ואינו נזכר אלא בשם שהוא בגלוי. זה נזכר, וזה נגנז. השם הנגנז הוא הוי"ה, השם שהוא בגלוי, הוא אדני. וע"כ נכתב באותיות נסתרות הויה, ונקרא באותיות אלו, אדני. ונתכסה זה בזה, שהשם אדני מכסה את השם הוי"ה, כדי שיהיה כבוד העליון מכוסה וגנוז לעולם. שכל דרכי התורה כך הוא גלוי וסתום. וכל דברי העולם, בין של עולם הזה ובין של עולם העליון הם מכוסים וגלוים. כלומר שבכל דבר יש פנימיות.