זהר

קפח) מאן צלותא דעני, דא צלותא דערבית, דאיהי רשות בפני עצמה, בלא בעלה. ובגין דאיהי בלא בעלה, איהי ענייה יבשה, וצדיק עני יבש. דא זרעא דיעקב דאיהו ברשות כל אומין דעלמא, ודמיא לצלותא דערבית, דאיהי ליליא דגלותא.

פירוש הסולם

קפח) מאן צלותא דעני דא צלותא דערבית דאיהי רשות בפני עצמה בלא בעלה: ושואל מי הוא תפלת העני, ואומר, שהיא תפלת ערבית, שהיא הנוקבא, בעת שהיא רשות בפני עצמה, כי אז הנוקבא היא בלי בעלה. ובגין דאיהי בלא בעלה איהי עניה יבשה ברשות כל אינש, (ה"ג בתק"ח) ומשום ואומר, שהיא בלי בעלה היא עניה ויבשה בלי שפע, והיא ברשות כל אדם. כלומר שכל אחד משעבד אותה עם דרכיו ומעשיו. דא זרעא דיעקב דאיהו ברשות כל אומין דעלמא וזה הוא זרעו של יעקב, שהם ברשות כל אומות העולם, שכל האומות משעבדות אותם תחת רשותם. ודמיא לצלותא דערבית וזה דומה לתפלת ערבית, שכמו שהנוקבא מבחינת תפלת ערבית, היא ברשות כל אדם, כן זרעו של יעקב הם בגלות ברשות אומות העולם.
ביאור הדברים, כי ג' תפלות הן, שחרית מנחה ערבית, וב' תפלות הראשונות מתקנות ב' בחינות ראשונות של הנוקבא, שהן ט"ס ראשונות שלה, שהם ראוים לקבל תקונים משלם, וע"כ הם מצוה. ותפלת ערבית, היא רשות להיותה תיקון בחינה ג' של הנוקבא, שהיא מלכות שלה, שאין לה תיקון בשתא אלפי שני, וע"כ נבחנת לרשות בפני עצמה בלא בעלה, כי אין לה זווג עם בעלה עד גמר התיקון. וענין התיקון של תפלת ערבית יתבאר לפנינו.