זהר

קפח) א"ר שמעון, ת"ח, דשכינתא לא אעדי מניה דאברהם, בההיא שעתא דקב"ה אמר ליה, א"ל ר"א, והא שכינתא הוה מליל עמיה, דהא בדרגא דא אתגלי עליה קב"ה, דכתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. א"ל הכי הוא ודאי.

פירוש הסולם

קפח) אר"ש ת"ח וכו': אמר ר"ש, בוא וראה, שהשכינה לא סרה מעם אברהם. באותו הזמן שהקב"ה היה עמו. אמר לו ר' אלעזר, והרי השכינה עצמה היתה מדברת עמו, ולא הקב"ה לבדו. כי במדרגה הזו נגלה עליו הקב"ה, שכתוב, ​וארא אל אברהם וגו' באל שדי, שהוא השכינה. וא"כ מה צריך להשמיענו, שהשכינה לא סרה מאברהם בעת שהקב"ה היה עמו. אמר לו ר"ש, כן הוא ודאי, והצדק עמך.