זהר

קפח) עד דנפק, הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה, דהא בר יוחאי נפק מן מערתא, ורבי אלעזר בריה אזל לגביה, ואשכח ליה משניא, וגופיה מליא חלודין. בכה בהדיה, ואמר, ווי דחמיתיך בכך. אמר, זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך לא הוינא בכך. פתח ר"ש בפקודי אורייתא ואמר, פקודי אורייתא דיהב קב"ה לישראל כלהו באורייתא בארח כלל כתיבי.

פירוש הסולם

קפח) עד דנפק הא וכו': מטרם שיצא לאניה, והנה באו הצפרים, ובפיה של אחת מהן מכתב אחד, וכתוב בתוכו, אשר ר' שמעון בן יוחאי יצא מן המערה עם ר' אלעזר בנו. הלך ר' פנחס אליו. ומצא אותו שנשתנה, וגופו מלא נקבים ופצעים, מרוב הישיבה במערה. בכה עמו, ואמר אוי שראיתיך בכך. אמר לו ר"ש, אשרי חלקי, שראית אותי בכך, כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך. חלודין, הוא מלשון שמחלידין את הקרקע (ב"ב י"ט:) שפירושו שעושים נקבים בקרקע. פתח ר' שמעון במצות התורה ואמר, מצות התורה שנתן הקב"ה לישראל, כתובות כולן בתורה בדרך כלל.
פירוש. כי מרוב שנים שישב במערה היה מוכרח לישב שם תוך החול, כדי לכסות ערומו ולעסוק בתורה, ונחלד בשרו מחמת זה. בכה עליו ואמר. אוי לי שראיתיך בכך. ענה לו ר"ש, אשרי חלקי אשר ראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך, כלומר, שלא הייתי זוכה לגילוי רזין דאורייתא, כי כל רוממות חכמתו הגדולה זכה באותם י"ג שנים שהיה מוסתר במערה.
פתח ר"ש וכו': כל המצות שבתורה שנתן הקב"ה לישראל הן כתובות כולן בדרך כלל בפסוק ​בראשית ברא אלהים עד המאמר ויהי אור. כמ"ש והולך, שהוא מצות היראה ועונשה, ובה כלולות כל המצות שבתורה.