זהר

קפח) ואי תימא, הא חמינן דאתגלייא שכינתא בבבל, דאיהו לבר. הא אוקימנא, דכתיב, היה היה, דהוה, מה דלא הוה מן קדמת דנא, מיומא דאתבני בי מקדשא, וההיא נבואה לשעתא הות.

פירוש הסולם

קפח) ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי אנו רואים שנגלה השכינה בבבל, ליחזקאל, שהוא חו"ל. הנה ביארנו, שכתוב, ​היה היה, שהיה אז, מה שלא היה מקודם לכן, מיום שנבנה בית המקדש, ואותה הנבואה לשעה היתה. כדי לנחם את ישראל כמ"ש להלן.