זהר

קפח) ת"ח, דסמיך ליה, והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. בגין דעד השתא כד ישראל בגלותא, שכינתא עמהון, ומלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו. אבל ההוא זמנא, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. כד אתדבקת שכינתא בצדיק, כדין הוא יחודא.

פירוש הסולם

קפח) ת"ח דסמיך ליה וכו': בוא וראה, כי סמוך לו כתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי עד עתה, כשישראל היו בגלות, היתה השכינה עמהם בגלות, ומלך בלי מלכה, אינו מלך. אבל בעת ההוא, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. המלה אחד רומזת שהשכינה דבוקה ביסוד, כמ"ש בדבור הסמוך לפנינו, וכשהשכינה דבוקה בצדיק, שהוא יסוד, אז הוא יחוד המלכה עם המלך.