זהר

קפח) ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא, כמה בזמנא דאתחריב מקדשא הוה, ונטה צל למיעל, הה"ד, אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. יום וצל, הוא סוף גלותא. ושיעורא דהאי צל, שית קמצין ופלגא. ובגודל דמשחא דבר נש, גבר בין גוברין. ודוכרנא דהאי רזא דבין חברייא, דכתיב כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי תמול אנחנו בגלותא, ולא הוינא ידעי כי צל ימינו עלי ארץ, לאשראה לון קב"ה עלי ארץ.

פירוש הסולם

קפח) ומדשארי צל למעבד וכו': ומשהתחיל הצל להעשות בתחילת יום האחר אחר אלף החמישי, כמו שבזמן שנחרב בית המקדש שהיה נוטה הצל להאסף, כמש"א אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, כלומר כמו שהחורבן היה בזמן שהתחיל הצל להאסף, כך תהיה הגאולה בזמן שיתחיל הצל לצאת. שבזמן שיהיה, יום וצל, הוא סוף הגלות. ושיעור של צל הזה, הוא שש קמצין, וחצי, קמצין היא מדה שנקראת קמצא, שהוא מדת גדלו של אדם, איש בין אנשים, כלומר של אדם בינוני. וזכרון של סוד זה בין החברים, הוא בכתוב, כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי תמול אנחנו, היינו בגלות. ולא היינו יודעים, כי צל ימינו עלי ארץ, דהיינו שהקב"ה רוצה להשרות אותם צל ויום, עלי ארץ.
פירוש. כבר נתבאר במקומות הרבה, שכל השלמות באה מכח היחוד של קו ימין עם קו שמאל, שאז גם המלכות הנמשכת מקו שמאל, מזדווגת עם ז"א, שהוא ימין. ומקבלת ממנו בשביל ישראל כל טוב. וכן כל החורבן בא, מצד פרוד קו השמאל מן קו הימין, שאז גם המלכות נפרדת מן ז"א, שהפרוד הזה נבחן לשכינתא בגלותא. גם נודע שאין קו האמצעי יכול ליחד הימין ושמאל אלא ע"י שממעט הג"ר דשמאל בכח המסך דחירק שבו (כמ"ש לעיל לך י"ג ד"ה ונתבאר) ולפי"ז נמצא, כשהשמאל מתגבר ונפרד מימין, אז יש בו גם הג"ר. וזה נבחן לבחינת יום, שאין בו צל, כי אין בו מיעוט. וכשהוא מיוחד עם הימין, שולט בו המסך דקו אמצעי הממעטו מג"ר ואין בו אלא ו"ק. ואז נבחן קו שמאל לבחינת יום וצל. כי בחינת ו"ק דחכמה המאירים עם החסדים שבימין ביחד, נבחן ליום. ובחינת מיעוט הג"ר שבו נבחן לצל, שפירושו העלם האור. ולפיכך בעת שעונות ישראל גרמו שיתגבר קו השמאל על הימין ויאיר בנפרד מימין, אז נחרב בית המקדש, שה"ס המלכות, כי מכח פרוד קו השמאל גם המלכות נפרדה מן ז"א שהוא ימין. ונבחן שאז נטה הצל להאסף ולעבור מן העולם. מטעם שאין צל בשמאל, אלא בשעה שמחובר עם הימין. ובשעה שהתחתונים ישובו בתשובה ויעלו מ"ן לקו אמצעי שיחזור וייחד קו ימין עם קו השמאל, אז תהיה הגאולה, דהיינו שהשכינה תצא מן הגלות, ותחזור להזדווג עם ז"א. אבל אז יתעלמו ג"ר דקו שמאל, מכח המסך דחירק שבקו האמצעי. ונמצא שיום וצל יהיו משמשים בקו השמאל. וזה שמשמיענו הזהר, שכמו שהחורבן היה מחמת ביטול הצל, שהיה יום בלי צל, כנ"ל. כך הגאולה לא תהיה אלא אם כן הצל יחזור ויתחדש, וישמשו יחד, יום וצל.
וז"ש ומדשארי צל למעבד בשרותא דיומא אחרא, דהיינו שיחזור ויתחדש הצל, באותו הזמן, כמה בזמנא דאתחריב מקדשא, הוה, ונטה צל למיעל, דהיינו כמו שנטה הצל לעבור מן העולם בשעת חורבן בית המקדש, כן יחזור ויתחדש הצל בתחילת יום האחר שהוא אלף הששי, ויהיה יום וצל, שישמשו אור מצד הו"ק דחכמה בחסדים, וצל מצד הג"ר דחכמה הנעלמים, הוא סוף גלותא, אז תלך ותסתיים הגלות, ותתחיל הגאולה, שהיא יחוד ז"א ומלכות.
ונודע שמיעוט הג"ר בא מכח מסך דחירק הממותק בבינה, הנקרא מפתחא, כי אז אפשר שיאירו הו"ק דחכמה בחסדים (כמ"ש לעיל לך י"ג ד"ה ונתבאר, ע"ש) גם נודע שמסך הזה דמלכות הממותקת בבינה, אינו מאיר בכל ז' ספירות חג"ת נהי"מ של המלכות, אלא בשש ספירות וחצי ספירה, כי במלכות של מלכות דמלכות אינה מאירה אלא חצי ספירה עד החזה, ומחזה ולמטה חסרה. כי המפתחא היא בחינת ט"ר, ולא עצם המלכות ע"כ נפסקת בחזה דמלכות דמלכות כמ"ש זה באורך (לעיל בראשית ב' דף קנ"ח ד"ה בארבעין).
וז"ש, ושיעורא דהאי צל, שית קמצין ופלגא, כי הצל הזה להיותו בא ממלכות דמפתחא אינו מתפשט בכל הפרצוף דמלכות, אלא עד החצי של מלכות דמלכות, ונמצא שאין בה אלא שש ספירות וחצי ספירה. ובגודל דמשחא דבר נש וכו', שזהו מדת גדלו של אדם בינוני. כלומר שהאדם נמשך מן הצל הזה שבמלכות דמפתחא, ע"כ גם בו אין יותר משש ספירות וחצי, כמו במלכות העליונה. וז"ש כי תמול אנחנו, בגלותא, ולא הוינא ידעי כי צל ימינו עלי ארץ לאשראה לון קב"ה עלי ארץ. כי תמול אנחנו, דהיינו, כשהיינו בגלות לא ידענו, שכל המשך הגלות הוא, משום שהקב"ה רוצה להשרות, צל, ימינו, עלי ארץ, דהיינו שישמשו יחד. צל, על הג"ר דחכמה, וימינו, על ו"ק דחכמה שבחסדים. ואם היינו יודעים זה היינו יכולים למהר הגאולה. כי יום וצל, הוא סוף גלותא, כנ"ל.