זהר

קפח) דתנינן, אמר רבי יהודה, אמר רבי חייא, אמר רבי יוסי, נשבע הקדוש ברוך הוא, שלא יכנס בירושלם של מעלה, עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. כלומר, כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא, שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו, כביכול אשתאר שמא קדישא חסרא.

פירוש הסולם

קפח) דתנינן אמר רבי יהודה וכו׳: שלמדנו, אר״י א"ר חייא אמר ר׳ יוסי, נשבע הקב״ה שלא יכנס בירושלים של מעלה, שה״ס זווג השלם של י״ה, עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה. דהיינו עד הגאולה השלמה, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. כלומר כל זמן שהשכינה היא בגלות, השם שלמעלה אינו שלם. וכל זמן שכל התקונים לא נתקנו, דהיינו מטרם גמר התקון, כביכול, נשאר השם הקדוש חסר.
פירוש. כי יש ב׳ זווגים באו״א, זווג פנימי וזווג חצון. ונשבע ה׳ שלא יכנס בירושלם של מעלה, היינו בזווג פנימי די״ה, שהם או"א. אבל זווג חצוני דאו״א נוהג גם בשתא אלפי שני. ועל הזווג הפנימי אומר, כביכול אשתאר שמא חסר. ולא על הזווג החצוני.