זהר

קפז) עד דהוו אזלי, אשכחו חד גברא דהוה אתי, וג׳ ענפי הדס בידיה, קריבו גביה, אמרו ליה למה לך האי. אמר לרווחא אובדא. אמר רבי אלעזר שפיר קאמרת. אבל ג׳ אלין למה. אמר ליה, חד לאברהם. חד ליצחק, וחד ליעקב. וקשירנא להו כחדא, וארחנא בהו. בגין דכתיב, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. בגין דבהאי ריחא, אתקיים חולשא דנפשא, ובהימנותא דא אתקיימא, ואתנגידו ברכאן מעילא ותתא. אמר רבי אלעזר זכאה חולקיהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

קפז) עד דהוו אזלי וכו׳: בעוד שהיו הולכים, פגשו איש אחד שהיה בא, וג׳ ענפי הדס בידו. קרבו אליו. אמרו לו, למה לך זה. אמר, כדי לתת הרוחה אל האובדת, דהיינו הנשמה יתרה הנאבדת מנפש האדם במוצאי שבת. אמר ר׳ אלעזר, יפה אמרת, אבל שלשה למה לך, היה די בהדס אחד. אמר לו, אחד לאברהם אחד ליצחק ואחד ליעקב. שהם ג׳ קוין, חסד גבורה ת״ת. וקשרתי אותם יחד, והרחתי בהם משום שכתוב, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. כי בריח הזה מתקיימת חולשת הנפש, ומתקיימת באמונה זו, שהיא המלכות. ונמשכות ברכות מלמעלה ומלמטה. פירוש. כי ריח, רומז על הארת החכמה המתגלה במלכות. שהיא נמשכת מג׳ קוין דז״א, שה״ס ג׳ הדסים, וע״כ כשמריחים את ההדסים צריכים לכוון להמשיך הארת החכמה מהם אל המלכות. אמר ר׳ אלעזר, אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.