תוכן

תשמ"ד-מה מאמר מט
בזהר בלק (ובהסולם אות קפז דף עא) כ"ש וז"ל, ג' הם הנקראים תפלה, תפלה למשה, וכו', תפלה לדוד וכו', תפלה לעני וכו'. מאלו ג', מי חשובה מכולן, הוי אומר תפלה לעני, תפלה זו קודמת לתפלה של משה. וקודמת לתפלה של דוד, וכו'. שואל מהו הטעם, ומשיב משום שעני הוא שבור הלב, וכתוב קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, וכו'. תפלה לעני כי יעטוף, והיה צריך לומר כי יתעטף מהו כי יעטוף, אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור שמאחר כל תפלות שבעולם, שאינן נכנסות עד שתפלה שלו נכנסת. וכו', והקב"ה בלבדו, נתיחד באלו התערומות, וכו' שכתוב ולפני ה' ישפוך שיחו. כל צבאות השמים, שואלים אלו לאלו, במה עוסק הקב"ה במה משתדל, אומרים להם, הוא מתיחד בתשוקה, בכלים שלו דהיינו בנשברי לב. וכו', וזו הוא תפלה שעושה איחור ועכוב לכל התפלות שבעולם.
ויש להבין בענין ג' תפלות אלו מהו הבדל בין אלו התפלות בין משה דוד עני, ומה הוא החשיבות של עני בזה שיש לו תערומות על הקב"ה, ובשביל זה הוא מאחר כל התפלות, וגם יש להבין, מהו הפירוש שמאחר כל התפלות שבעולם, וכי אין הקב"ה יכול לענות לכל התפלות בבת אחת, אלא שצריך לקבל זמן כאילו צריכים לעמוד בתור בזה אחר זה ח"ו.
ונפרש זה על דרך העבודה שכל אלו התפלות נוהג באדם אחד, וזהו ג' מצבים שהולכים בזה אחר זה, לפי סדר העבודה, והנה אנו מוצאים ג' חסרונות, שהאדם צריך לבקש מה' שימלא לו את ג' חסרונות האלו. א' הוא בחינת תורה המכונה בחינת משה. ב' בחינת מלכות שמים, ג' עני שהוא בחינת נשברי לב, שנקרא בחינת כלים שלו כנ"ל.
ויש להבין, במה שאומר קרוב ה' לנשברי לב, שזה נקרא קרוב שענין קרוב לומדים שהמשמעות הוא השתוות הצורה, ומה שיך לומר שיש השתוות הצורה לגבי ה', אם הוא שבור לב. ועוד יש להבין שאנו לומדים קרוב לכל אשר יקראוהו באמת, משמע מהו קרוב שאמת נקרא קרוב ולא שבור לב נקרא קרוב. ועוד יש להבין מהו ענין התערומת שיש לעני לה' וכאילו שה' אומר שהצדק עם העני, כי אנו רואים שבשביל התערומות הוא שומע בקולו יותר מלאחרים, כנ"ל בדברי הזה"ק.
והנה בזהר ובהסולם (הקדמת הזהר דף קעא אות קעד) כ"ש וז"ל, פתח ר' שמעון, מי ששמח במועדים, ואינו נותן חלקו להקב"ה, וכו', ובאות קע"ה, מבאר שם מהו חלקו של הקב"ה, וז"ל חלקו של הקב"ה הוא לשמח את העניים, כפי מה שיכול לעשות, כי בימים האלו, במועדים, הקב"ה בא לראות את אלו הכלים השבורים שלו, וכו'. עכ"ל.
ומפרש שם בהסולם, מדוע חלקו של הקב"ה הוא עניים, שהכוונה על שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם, וז"ל, כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקלפות, שמהם באים תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו, והם גורמים בזה לכל מיני עברות כמו גנבה גזלה ורציחה, וכו', עכ"ל.
ולפי"ז יש לפרש מה זה עני שטענתו הוא בתערומות, כי הוא אומר מה אני אשם שהוא ברא אותי מהכלים הנשברים, שבשביל זה יש בי כל התאוות רעות ומחשבות רעות, שכל זה באה לי רק מזה שאני נמשך משבירת הכלים ששם היה מקום הראשון, שרצו להמשיך את השפע עליונה, לתוך כלי קבלה, על הכוונה על מנת לקבל, ולא כלל על הכוונה דלהשפיע. ומשום זה נקבע בי בחינת אהבה עצמית ובעבור זה, אני נמצא מרוחק מכל דבר רוחני, ואין לי שום חלק בקדושה, ששם הוא היסוד רק בכלים שיש להם כוונה דלהשפיע, נמצא שכל מה שאני סובל, שאין לי שום גישה לקדושה, ואני רואה שאני מרוחק ממך בשביל שנוי הצורה שיש לי, מאהבה עצמית, שזה הוא כל השונא שיש בליבי שהוא הוא הגורם לכל המצבים הרעים שיש לי, הכל בא מזה שאתה בראת אותי כך, ומשום זה הוא בא בטענות, ואומר אין אני מסוגל לשנות את הטבע שאתה בראת אותי, אלא אני רוצה ממך כמו שבראת אותי עם אהבה עצמית, תן לי עכשיו טבע שני, כמו שנתת לי הראשונה, היינו רצון להשפיע, כי אין אני מסוגל להלחם נגד הטבע, מה שאתה הטבעת בי, ויש לי ראיה לזה שאתה אשם, היינו שאין בידי כוח להתגבר כמו שאמרו רז"ל (קדושין ל) וז"ל ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר אלקים לא יעזבנו בידו. עכ"ל.
נמצא שהתערומות של העני הם צודקות, זאת אומרת שאין בידו כח להתגבר עליו אם לא שהקב"ה עוזרו כדרשת חז"ל אם כן הוא בא בטענה להקב"ה שרק הוא יכול לעזור ולא אחר, משום שמדרשת חז"ל משמע שהקב"ה עשה כך בכוונה תחילה, כדי שיהיה צורך לתפלה, כי הקב"ה מצפה לתפלתן של צדיקים, היינו באלו שמתפללים שרוצים להיות צדיקים, והטעם לזה בארתי במאמרים הקודמים בשם אאמו"ר זצ"ל, נמצא לפי"ז שהתערומות שיש לו על הקב"ה שברא אותו בשפלות כזה הוא צודק, היינו שהקב"ה בעצמו עשה, שאין לצפות שום עזרה רק מהקב"ה, לכן נקרא תפלת עני בשם נשברי לב, היינו שבא מבחינת שבירת הכלים כנ"ל, נמצא שטענתו של נשברי לב, הוא טענת אמת, ואמת נקרא קרוב, מטעם שהוא השתוות הצורה עם הבורא, לכן תפילה זו נתקבלה בראשונה, משום שכאן מתחיל סדר העבודה.
ובזה נבין מה ששאלנו כאן אומר שקרוב נקרא נשברי לב, ושם למדנו שקרוב נקרא אמת, כמ"ש קרוב ה' לכל אשר יקראוהו ב-אמת, והתשובה, כי הטענה של נשברי לב הוא טענת אמת, נמצא ששניהם אותו דבר הוא, שפירושו הוא שצריכים לדעת כשבאים להתפלל להקב"ה, צריכים לדבר אליו דברי אמת.
כמו שביארנו במאמר מח. שבא להתפלל לה' אז הוא צריך לדבר לה' שיעזור לו היות שהוא נמצא באמת במצב הכי גרוע מכל העולם. מטעם הגם שיכול להיות אנשים שהם עומדים למטה ממנו, הן בתורה והן בעבודה, אבל הם לא מרגישים את האמת, כמו שהוא רואה את מצבו, לכן הם עדיין אין להם החסרון כמו שיש לי לכן אין נזקקים כל כך שאתה תעזור להם אבל אני רואה את מצבי האמיתי, שאין לי שום שייכות לרוחניות אחר כל העבודה שהשקעתי הן בזמן והן בכוחות, ומ"מ אני רואה היום איך שהימים הראשונים היו טובים מאלה. ועד כמה שאני משתדל ללכת קדימה אני מרגיש שאני הולך אחורי, זה נקרא טענת אמת, ואליו שייך לומר השתוות הצורה, להקב"ה בזה שטוען טענת אמת.
ובזה נבין את השאלה מדוע תפלת עני מעכב כל התפלות, וכי הקב"ה יכול לענות על כל התפילות בבת - אחת.
אלא אנו צריכים ללמוד את כל הג' תפלות בגוף אחד, והפירוש יהיה שאי אפשר לענות לאדם על מה שהוא מבקש אלא לפי סדר המדרגה מה שהאדם יכול לקבל, היינו שאם יקבל את זה יהיה לטובתו, משא"כ אם יקבל איזה מלוי שהוא מבקש, וזה יהיה לרעתו, בטח לא יתנו משאלותו בשביל שהבורא רוצה להטיב לו ולא להרע לו.
אי לזאת מוכרח התחתון לקבל מלמעלה כפי מה שחסר לו לפי אמיתיות של התחתון. לכן הוא מוכרח להתפלל על עניות שלו, שיש לו תערומת על מה שברא אותו עם רצון לקבל, שזה הוא מרגיש שהוא כל הרע שבו שעושה לו כל הצרות, ואח"כ הוא יכול לבקש שיתנו לו מלכות שמים, היות שכבר נתנו לו כלים דהשפעה וכבר הוא יכול לקבל בחינת אמונה הנקרא מלכות שמים, זאת אומרת אין האדם יכול להשיג עול מלכות שמים הנקרא אמונה מטרם שיש לו כלים דהשפעה כמ"ש בהסולם (הקדמת ספר הזהר קלח בהסולם ד"ה כי חוק) וז"ל, כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו ית' בגלוי, כי הוא פגם ח"ו בכבודו ית', שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם, וע"כ בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור, שורה עליו כפירה על השגחתו ח"ו, ונעלם ממנו הפועל ית', עכ"ל.
אי לזאת, מקודם האדם צריך לקבל בחינת כח מלמעלה, שיהיה לו טבע שני שהוא רצון להשפיע, ואחר כך הוא יכול לבקש מדרגה שניה שהוא בחינת דוד היינו בחינת מלכות שמים, נמצא שתפלת העני מאחר לכל התפלות זאת אומרת שמטרם שקבל העני את מבוקשו, אין הוא מסוגל לקבל מדרגות יותר גבוהות לכן כתיב תפלה לעני כי יעטוף, כנ"ל.
ואחר זה בא תפלה שניה שהוא תפלה לדוד, שהיא בחינת מלכות שמים שהוא מבקש שיהיה לו אמונה שירגיש את הפועל, מה שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם. כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא, כפועל טובות. כנ"ל בהסולם, כיון שיש לו כבר כלים דהשפעה אז הוא כבר יכול לראות איך שהוא פועל טובות.
נמצא שאי אפשר להשיג אמונה שהוא מלכות שמים מטרם שהשיג מקודם בחינת תיקון המידות שהוא צריך להיות תמיד מוכן, להשפיע ולא לקבל בעמ"נ לקבל, אחרת מן השמים לא נותנים לו להשיג בחינת אמונה וזה נבחן שתפלת עני מעכב כל התפלות, דהיינו כנ"ל, שטרם שהאדם מגלה את חסרונו על זה שהוא משוקע באהבה עצמית ורוצה לצאת מזה, אין לו לבקש על שאר דברים.
ואח"כ בא הזמן לתפלה למשה, שהוא בחינת תורה, כי אי אפשר לזכות לבחינת תורה מטרם שמשיג בחינת אמונה, כי אסור ללמוד תורה לעכו"ם שנאמר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכו'. וכמ"ש בזהר אסור ללמוד תורה לעכו"ם, וכן מי שנימול עצמו ולא שומר מצות התורה כמי שלא נמול דמי, כמ"ש (יתרו מפטיר) ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה. אעפ"י שחרבך הנפת עליה היינו שמל עצמו אבל ותחללה. שפירושו כי חלל את המילה.
משמע מכאן אפילו מי שנמול ויש לו הורים יהודים עוד לא נקרא לגבי תורה בחינת ישראל, שיהא מותר ללמוד עמו תורה אם לא שומר מצות התורה. כך משמע מדברי זהר הנ"ל.
הנה בזהר (פנחס דף כד ובהסולם אות סח) וז"ל ויין ישמח לבב אנוש, זהו יינה של תורה, כי כך עולה יין כחשבון סוד, ומה ביין צריך להיות סתום וחתום, שלא יתנסך לע"ז, אף סוד התורה כך שצריך להיות סתום וחתום, וכל הסודות שלה, אינם נשקים אלא ליראיו. הרי שבחינת תורה שייך דוקא ליראיו, הרי אנו רואים מכאן שבחינת תפלה למשה שהיא בחינת תורה, היא מדרגה שבאה אחר בחינת מלכות שמים שנקרא בחינת יראה וזהו שתורה נמסרה ליראיו דוקא.
וזה ענין מה שאמרו רז"ל, תפלה של יד קודם לתפלה של ראש, משום דכתיב וקשרתם לאות על ידך, והדר והיו לטטפת בין עיניך. והזה"ק מפרש ענין תפלה של יד הוא מלכות, ותפלין של ראש הוא בחינת ז"א, ובתפלה של יד צריך להיות מכוסה משום שכתוב והיו לך לאות, על ידך, ודרשו לך לאות ולא לאחרים לאות, ואמר אאמו"ר זצ"ל, שמלכות נקרא אמונה לכן צריך להיות בהסתר.
שפירושו הוא, שמלכות שמים שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, נקרא זה בחינת הסתר, לכן לאחר שמקבל את בחינת אמונה שנקרא מלכות שמים, אז יכולים לזכות לבחינת תורה שנקרא בחינת ז"א, שהוא מרמז לתפילין של ראש ששם כבר יש בחינת גלוי תורה, לכן אמרו רז"ל על פסוק וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אלו הם בחינת תפילין של ראש, ששם שייך בחינת ראיה.