זהר

קפו) ויעקב בגין דחמא ברוחא דקודשא דוחקא דגלותא בתראה בסוף יומייא ויירא יעקב מאד ויצר לו ופליג עמא קדישא בגלותא לג' סטרין. כד"א וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ברישא, בגלותא דאדום, ואת לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים. ובגין דחמא בתר כן עניותא וצערא דלהון, אמר ושבתי בשלום אל בית אבי, ואמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

פירוש הסולם

קפו) ויעקב, בגין דחמא ברוחא דקודשא, דוחקא דגלותא בתראה בסוף יומיא, אמר ​ויירא יעקב מאד ויצר לו: ומשום שראה יעקב ברוח הקדש, את הדוחק שבגלות האחרון באחרית הימים, נאמר עליו, ויירא יעקב מאד ויצר לו. ופליג עמא קדישא בגלותא לג' סטרין, כד"א ​וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, ברישא, בגלותא דאדום, ואת לאה וגו' ויחלק את העם הקדוש בגלות לג' בחינות, כמ"ש וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, דהיינו בראש, בגלות אדום, ואת לאה וגו'.
ביאור הדברים, כי ג' בחינות נבחנות בפרצוף הנוקבא דז"א: א) חב"ד חג"ת שלה שמחזה ולמעלה, והיא לאה. ב) תנה"י שלה שמחזה ולמטה, והיא רחל. ג) מלכות שלה, והיא בחינת השפחות. כי מלכות דנוקבא, נקראת אחרית הימים, כלומר סוף הספירות, כי הספירות מכונות ימים, ובכדי לתקנה, סובלים ישראל גלות אדום, וגם בני ישראל נחלקים לפי ג' בחינות הנ"ל שבהנוקבא, דהיינו בני לאה, בני רחל, בני השפחות. וזשה"כ וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, שהם הראשונים, בגלות אדום, כי בהם עיקר אחיזת הקליפות, להיותם מבחינת מלכות המלכות, אמנם ב' הבחי הראשונות, שהם בני לאה ובני רחל הן מתוקנות בפני עצמן, אלא שסובלים מפאת הפגם שבבחינה הג', דהיינו המלכות דמלכות, כי סוף סוף כל ג' הבחינות הן ע"ס של פרצוף אחד, ואלו ג' הבחינות ערכם, כמו נפש רוח נשמה, כי בני השפחות הן בחינת נפש. ובני לאה שהן חב"ד חג"ת דכלים עם נפש רוח דאורות, הן בחינת רוח. ובני רחל, בערך שהם משלימים הע"ס בכלים דתנה"י שמחזה ולמטה, הן בחינת נשמה. ובגין דחמא בתר כן עניותא וצערא דלהון. אמר ושבתי בשלום אל בית אבי, דא מקדשא, ומשום שראה אח"כ העניות והצער שלהם, אמר והתפלל עליהם, ושבתי בשלום אל בית אבי, דהיינו שיזכו להגאל ולבא לבית המקדש. ואמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, והתפלל עליהם שיתן להם לחם לאכול ובגד ללבוש, דהיינו שלא יתחזקו עליהם הקליפות להפסיק שפעם.