זהר

קפו) ותאנא, תרין אתוון אינון, כהאי גוונא וא״ו דאמינא, נו״ן אוף הכי.זאע״ג דאוקמוה מלה, נו״ן הכי מתפרשא: נ׳ כפופה, דא מטרוניתא. וסמיכא לה ו׳. דאיהו יסוד, בגין לאתברכא מניה. ן׳ פשוטה, אתפשטותא דתפארת. וע״ד כלילן אתוון, ומתאחדן דא בדא. ואי תימא, אמאי אהדר ו׳ אנפוי מנו״ן כפופה, ואהדר אנפוי לגבי ן׳ פשוטה. אלא בגין יקרא דמלכא, אהדר אנפוי לקבליה דמלכא.

פירוש הסולם

קפו) ותאנא תרין אתוון וכו׳: ולמדנו, אלו ב׳ אותיות, באותו האפן שאמרתי בואו, הוא גם כן בנון. ואע״פ שהעמידו הדבר בדרך אחר, הרי הנון מתבארת כך, הנ׳ כפופה זו היא המלכה. ונסמכת לה ו׳ שהוא יסוד, כדי שהמלכות תתברך ממנו. הן׳ פשוטה, היא התפשטות ת״ת. וע״כ כלולות האותיות ומתאחדות זו בזו. כי ת״ת שהוא ן׳ פשוטה משפיע ליסוד שהוא ו', והיסוד משפיע למלכות, שהיא נ׳ כפופה. ואם תאמר, למה הו', מחזרת פניה מן הנ׳ הכפופה, ונותנת פניה אל הן׳ הפשוטה. אלא הוא משום כבוד המלך, שהוא ן׳ פשוטה דהיינו ת״ת כנ״ל, ע״כ היסוד מחזיר פניו כנגד המלך. כלומר, שהיסוד ות״ת הם תמיד כאחד כנ״ל בדבור הסמוך.