תוכן

תשמ"ד-מה מאמר לט
בזהר בשלח (ובהסולם דף נה אות קפו) כ"ש וז"ל, ואמר ר' יצחק לא מצאנו מי שחיזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר ר' יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב עכ"ל.
ויש להבין מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או שחזקו אל לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגוים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת פט) מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם.
ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא רצה לשמוע, ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו, וסיחון ועוג גם להם היה שנאת ישראל ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה משום מה שונאים את ישראל, אם מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן שונאים אותם, או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל אם כן מה הוא ההבדל לגבי ישראל.
ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה, אנו צריכים לדעת שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, למי שהוא אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לותר אל קבלה עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד כשבא אדמו"ר מליבאויץ, לשדה תעופה עם מזודה, ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר בטח שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי שואל אותו מדוע אתה לא רוצה לקבל אם זה פחות מדאי שלמתי לך עבור הטרחא, הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם כן מדוע אתה לא רוצה לקבל, אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה לשמש את הרבי, שוה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.
רואים אנו שבעבור אדם חשוב האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה, ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה', נמצא שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר אל התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל כך חשוב את המטרה שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה, ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.
וזהו שאומר הזהר בשם ר' יצחק, לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה, היינו שלא החשיב את ה', ואמר מי ה', אשר אשמע בקולו, שזהו המפריע הראשון.
והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו הישראל שבקרבך הוא חלש מאד, הן בכשרון והן בכח התגברויות הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון הוא אמיץ לב שיכול להלחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא אתה נמצא במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות המטרה, אלא שאומר לו המטרה הוא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.
וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כב אות סג-סד) אצל המרגלים, וז"ל, וישובו מתור הארץ. וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו עד היום לא ראינו טוב בעולם עמלנו בתורה, והבית ריקם, וכו' ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבא לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, וכו', הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה. מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. ודאי אפס כי עז העם וכו' ועשיר יענה עזות, וכו', וגם ילידי הענק ראינו שם. דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם, וכו'.
נמצא טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות של ישראל, כמו שביארנו שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת אומרת שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.
ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.
ולזה, היינו לכל אלו הטענות אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה', שהוא יעזור.
וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נה ובהסולם אות קפז) וז"ל, א"ר יהודה א"ר יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, וכו', ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, וכו', ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו, עכ"ל.
נמצא לפי דברי הזהר שענין פרעה, הוא בתוך הדעת שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.